מועד קטן ט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב (משלי ח, יא) כל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים אמרו ליה מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב א"ל (אבוה) זיל לגביה דליברכך א"ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה א"ל מאי אמר לך א"ל מילין בעלמא הוא דאמר לי א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב (יואל ב, כו) ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם:
ועושה אשה תכשיטיה:
ת"ר אאלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה (סרק) על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא:
ר' יהודה אומר לא תסוד:
תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה ר' יהודה בבסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתנן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר גאמרו לו אע"פ שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו רבינא אמר כותי לענין פרעון לעולם מצר אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר (אסתר ב, יב) ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית. שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ד' מאה זוזי הוה ההוא כותי בשבבותיה דה"ל ברתא טפלה בחד זמנא ' ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא:
רש"י
עריכה
ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים - אל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:
וכל חפציך לא ישוו בה - שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה:
חפצי שמים ישוו בה - כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:
דאפילו חפצי שמים לא - דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:
תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל - משמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:
תעייל כלתא - שדרך כלתא הולכת אצל הבעל:
ולא תיפוק - דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:
שתא חדתא - זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כד):
ליחרב ביתך - בית קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך ימים:
לא תבוש ולא תתבייש - לא תיבוש אחריני כדי שלא תתבייש שלא תבא לידי כך פן תתבייש:
ותנא בה - ושנה בה לא יבושו עמי לעולם והיינו לא תבייש ולא תתבייש:
כוחלת - נותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:
פוקסת - מחלקת שערה לכאן ולכאן:
ומעברת סרק על פניה - סם אחד כדי שתראה אדומה:
סכין על פניה של מטה - כדי להעביר שער של מטה:
היתה מיקשטא - כי הני קשוטין כדאמר הכא:
באנפי כלתה - שהיתה כל כך זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת בנה:
לא שנו - הא דאמר עושה אשה תכשיטיה:
אלא ילדה - בחורה שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה במועד:
אבל זקינה לא - והיכי עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא הויא זקינה:
ואפילו עומדת על פתח קברה - שריא להתקשט:
לקל טבלא רהטא - פירוש קשקוש הזוג ר"ל מיני זמר בהילולא וכי היכי דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא הכי עבדא בת שיתין והכי נמי מיקשטא:
שניוול הוא לה - שגנאי הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד:
שיכולה לקפלו במועד - אע"פ שהיא מנוולת בסיד:
שמחה היא לאחר זמן - במועד לסוף המועד לאחר שקפלתו את הסיד שטפלה לפי שמשיר את השער ומעדן את הבשר והואיל דהאי סיד משמחתה לאחר זמן להכי שרי לה לטופלו במועד אע"פ שהיא מצירה עכשיו:
ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא - אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה וכו':
נפרעים מהם - מהכותים ביום חגם מפני שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר אבל לא משלמים להם ממון ביום חגם לפי שמשמחם ביום חגם ומודה לע"ז כדפי' במס' ע"ז:
שמח הוא לאחר זמן - שפרע לו ואמאי נפרע מהן אבל לרבי יהודה לא אית ליה האי סברא דמשום שמיצר עכשיו שרי והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן:
הנח להלכות מועד - להכי א"ר יהודה הכא דשרי אע"פ שהיא מצירה כו':
דכולהו הלכות מועד - דשרי משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה ובישול דמצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו ביו"ט:
כותי לעולם מיצר - שפורע ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם אע"פ שמיצר שמח וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:
שהגיעו לפירקן - לשיער:
ולא הגיעו לשנים - שאינן בנות י"ב שנה ויום אחד שעדיין אינו דין שיהא להן שער ובושות על כך:
עניות טופלות - השיער בסיד ומשירות אותן:
אנפיקינון - היינו אנפיקינון דקתני התם במנחות (דף פה:) אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן שעושין מזיתים:
שלא הביאו שליש - שלא בישלו שליש:
ולמה סכין אותו - אכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו':
ושקל בה ארבע מאה זוזי - שנתייפת ונטל מבעלה כך:
טפלה כולה בחד זימנא - דסבר למיעבד כרב ביבי ומתה:
בעיין בנתין טפלא - דשכר מגדל השער ומעבה את הבשר:
תוספות
עריכה
כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים. עשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי. אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:
פוקסת. פי' בקונטרס מתקנת שער שלא יתפזר וקשה דבפרק המצניע (שבת דף צד: ושם) אמר דמתחייב בשבת משום טוה ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי נזיר (נזיר מב.) ובפ' קמא דכתובות (דף ד: ושם) פירש בקונטרס קליעת שער וקשיא דבפרק המצניע שונה גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת סרק על פניה דהכא תני תרוייהו וגם בפ'. קמא דכתובות ויש לפרש דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק [דקין] על פניה להאדים הבשר והיינו טוייה והאי דקורא ליה בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי דמפורש סוף המצניע (שבת דף צה.) משום בונה ומייתי קרא דויבן את הצלע:
סטכת. בפרק כל הקרבנות (מנחות דף פו.) מפרש דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא. דמגילה (דף יג.) מאי שמן המור רב הונא אמר רבי חייא סטכת:
עין משפט ונר מצוה
עריכהפו א ב מיי' פ"ז מהל' יו"ט הלכה כ', סמג לאוין עה, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעיף ה':
פז ג מיי' פ"ט מהל' עבודה זרה הלכה א', סמג לאוין מה, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ח סעיף א':
ראשונים נוספים
תוב כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה במצוה (שאפשר) [שאי אפשר] לעשותה ע"י אחרים. כל חפצים לא ישוו בה במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשות' ע"י אחרים אמר להו אבא שדרני לגביכו דתתברכון יתי אמרו ליה תהא רעוא דתזרע ולא תחצר פי' דתוליד בנים ולא תקברם תעייל ולא תיפוק תעייל כלתך לביתך ולא תוציאם תיפוק ולא תעייל תוציא בנות לבית בעליהן ולא ימותו בעליהן וישובו אליך ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך. פי' יהיה ביתך חרבה והוא מקום קברך שאתה עתיד להקבר בו כי הוא מקום של אדם. כלומר תאריך ימים בעולם הזה הנקרא אושפיזא. וישאר מקום קברך חרב הנקרא ביתך שנאמר קרבם בתימו לעולם.
ליבלבל פתורך. כלומר יהיו לך בנים הרבה ויבלבלו שלחנך ולא תיחזי שתא חדתא דלא תימות אתתך ותיתב אחריתי א"ל ר' לבריה זיל לגביה ר"ש בן חלפתא דליברכך אזל לגביה א"ל תהא רעוא דלא תיבוש ולא תתבייש.
א"ל אבוה ברי ברכך ברכתא דברכינהו הקדוש ב"ה לישראל ותנא ביה שנא' ואכלתם אכול ושבוע וגו':
ועושה תכשיטיה במועד:
ת"ר אלו הן תכשיטי נשים גודלת כוחלת פוקסת נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק על פניה איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה.
דביתהו דרב חסדא הוה מתקשטא באנפי כלותיה כו'.
ואפי' עומדת על פתח קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא.
ר"י אומר לא תסוד כו'. תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד. ומודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד ואע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן.
ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן במס' ע"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר כו'.
ופירק רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו אע"פ שמצירות עכשיו שמחות לאחר זמן.
אמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות בסולת בנות מלכים בשמן המור והוא סטכת איכא דאמרי שמן זית שלא הביא שליש.
תניא אפיקינון שמן זית שלא הביא שליש סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר:
ש"ס פוקסת פירשתיו במס' שבת ורש"י ז"ל כאן תקון שערה ואינו נכון:
רבי יהודה או' נפרעין מהן במקומן פירשתיה והא דלימרי' לאחר זמן פי' בתוך הרגל והחם בתוך האור כדאמרי' התם:
רבי' אמר עובדי כוכבים לענין פרעון לעולם מצרפי' אליבא דר' יהודה שלא קבל טעמן של חכמים:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/מועד קטן (עריכה)
אמרו אמרו לו אע"פ שהאי מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן אין לפרש זה לאחר זמן לאחר יום האיד דא"כ מאי מקשה לי' והא הכא נמי בכה"ג לית לי' לא מודה אלא בסיד שטופלתו במועד אבל בסדי הטופלתו לאחר המועד פליג ואסר אע"פ שהיא שמחה לאחר המודע א"ו הוא לאחר זמן ה"פ אע"פ שבשעת הפרעון מיצר לאחר שעה כשילך לביתו הוא שמח בתוך יום אדו ואזיל ומודה ור' יהודא סובר כיון דבשעת המעשה שפורעי מיצר לא אזלינן בתר שמחה דלאחר שעשה וה"נ אע"פ שיכולה לקפלו בחולו של מועד ולשמוח מ"מ בשעת המעשה כשטופלתו מצירה האי ותדע דהכ היא דמאי לאיבעת לן בשמחה דלאחר האיד א"כ לעולם יהא אסור לשאת ולתת עמו א"ו ביום אדו הוא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה