מדרש תהלים עח

<< · מדרש תהלים · עח · >>

[א] "מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי".

זהו שאמר הכתוב (דברים ד, ט): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וגו'" (דברים ד, י): "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב".

לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשתכח מפיהם, וכן הוא אומר (תהלים עח, ה): "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל" וכתיב (דברים לא, כא): "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".

שלא יאמר לך אדם אין מזמורות תורה אלא הם, ואף הנביאים תורה, לפיכך "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי", ולא הדברות בלבד, אלא אף החידות והמשלות תורה הם, וכן הקב"ה אמר ליחזקאל (יחזקאל יז, ב): "בֶּן אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל".

וכן שלמה אמר (משלי א, ו): "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם", לפיכך הוא אומר (תהלים עח, ב): "אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם", אמרו לו לאסף, מניין אתה יודע, שמא ראית; אמר להם בשמיעה אני יודע, שנאמר (תהלים עח, ג): "אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם".

(תהלים עח, ה): "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל" מהו "שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל", התורה שנתן הקב"ה לישראל, סם חיים הוא לישראל, שנאמר (משלי ג, ח): "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ".

[ב] "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם".

כיון שהכה משה את הסלע טפטפה דם, אמר ר' חמא בר חנינא, כמה שנאמר (ויקרא טו, כה): "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ".

(תהלים עח, כ): "וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ" ששטפו מים הרבה, שהיו ליצני הדור אמרו: עכשיו אנו מוציאין והיא מתבלעת.

[ג] "וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל".

אמר ר' חמא בר כהנא בשם ר' זבדי בן לוי: מזון אלפים שנה היה יורד לישראל בכל יום ויום, ומניין אנו יודעין, אמר ר' יודן בשם ר' שמעון בן יוחאי, כאן כתיב "וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח", וכתיב התם (בראשית ז, יא): "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ", תַּרְתֵּין כַוֵּין שְׁמַיָּא אִתְפַּתָּחוּ בדור המבול, ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש, וכאן במן כתיב "וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח", תרתין דשין איתפתחו בדור המדבר, שמונה ארובות לשני דלתות, מפני שארבע ארובות בדלת, לפי שמדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות בכפליים, הרי אלף ועוד אלף, הרי מזון אלפים שנה היה יורד המן לישראל בכל יום ויום, שנאמר (תהלים עח, כד): "וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ".

אמר ר' אחא לא היו מצטערין בו, שנאמר (משלי י, כב): "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ".

אמר ר' שמעון בן לקיש: כתיב (שמות טז, יד): "וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס" שהיה נבלע ברמ"ח איברים כמניין מְחֻסְפָּ"ס.

(שמות טז, יד): "דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ" מה כפור זה דק והארץ בולעתו, כך המן דק והאיברים בלעו אותו, ואין לך אדם מישראל שנצרך לנקביו, שנאמר (תהלים עח, כה): "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ" מלמד שהיה נימוח באיברים.

דבר אחר:

[ד] "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ".

לחם שנעשו אבירים כמלאכים.
"אָכַל אִישׁ" אלו ישראל, שנאמר "כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל".

אמר ר' שמעון בן לקיש: ישראל היו מתרעמין ואומרים יש לך ילוד אשה אוכל ואינו מוציא, ראית מימיך אדם יש לו רחיים נותן לתוכה חטים ואינה מוציאה קמח, אמר הקב"ה בטובה שאני עושה לכם והשויתי אתכם למלאכי השרת שלא יהיו נפנין, הן מתרעמין עלי, ואמרו (במדבר כא, ה): "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" כלומר מקולקל, (במדבר יד, יא): "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי וגו' בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ", בתוך קרביו ומעיו של ישראל, שהיו אוכלין ואינן מוציאין כלום.

אמר ר' אייבו בשש שעות ביום בא יתרו, וירד המן לישראל בשבילו כנגד ששים ריבוא, וירד לו כנגד כל האיברים, הוי "לֶחֶם אַבִּירִים". והיאך המן יורד להם, היתה רוח מנשבת ומכבדת כל פני האדמה ועושין אותן כשלחנות של פז ואבן יקרה, ואחר-כך הטל יורד להם, שנאמר (במדבר יא, ט): "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו", היו ישראל יוצאין ומלקטין אותו עד ארבע דעות, שלא תזרח השמש שלא ימסה, שנאמר (שמות טז, כא): "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס", הוי "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ".

[יראו ישמחו. זהו שאמר הכתוב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. תני שלשה חלקים נעשה מן ממונו של המן, שליש שלח לתלמידי חכמים, ושליש למרדכי ואסתר, ושליש לבנין בית המקדש.]

[ה] "כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה".

אלו עקרות שהקב"ה פוקדן.

ר' נחמיה אמר לה סתם.

ר' אחא בשם ר' יונתן אמר: שלשה מפתחות הן שלא מסרן הקב"ה ביד שליח, מפתח של רחם, שנאמר (בראשית כט, לא): "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ", מפתח של קברים בתחיית המתים, שנאמר (יחזקאל לז, יג): "בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם". מפתח של גשמים, שנאמר (דברים כח, יב): "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וגו' לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ".

וכשרצה הקב"ה נתן להן לצדיקים: של עקרה מסר לאלישע, שנאמר (מלכים ב ד, טז): "כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן" וכתיב (מלכים ב ד, יז): "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן".

של תחיית המתים מסר לאליהו בבן צרפת, שנאמר (מלכים א יז, כא): "תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה" וכתיב (מלכים א יז, כג): "רְאִי חַי בְּנֵךְ"; ובנה של שונמית על ידי אלישע, שנאמר (מלכים ב ד, לד): "וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו" (מלכים ב ד, לו): "שְׂאִי בְנֵךְ"; וליחזקאל בבקעת דורא, שנאמר (יחזקאל לז, א): "הָיְתָה עָלַי יַד ה' וגו'" וכתיב (יחזקאל לז, ט): "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ".

ומפתח של גשמים לאליהו, שנאמר (מלכים א יז, א): "אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי", וכשביקש פתח להן, שנאמר (מלכים א יח, א): "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר", הוי (תהלים סט, לד): "כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה'".

אמר ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמני: מהו (תהלים קיח, ז): "ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי", אני הייתי רואה מה עשה לשונאי, אין לך אדם שאתה מסייעו אותו כמשה ואהרן, על ידי שאמרו (במדבר כ, י): "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים", לא נכנסו לארץ ישראל, הוי (תהלים עח, לא): "וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ", שהכריעם לכף זכות.

[ו] "בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו".

ר' ברכיה ור' לוי ור' שמעון בן יוסי בשם ר' מאיר אמרו: הראה הקב"ה סולם והיתה בבל עולה שבעים עווקים ויורדת, מדי חמשים ושנים ויורדת, יון מאה ושמונים ויורדת, אדום יותר מדאי, והוא רואה ומתיירא, אמר לו הקב"ה (ירמיהו ל, י): "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב", כשם שנפלו הראשונות כן יפלו האחרונות, אמר לו הקב"ה ליעקב עלה אף אתה.

אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שלא ארד, אמר לו הקב"ה: חס ושלום, (ירמיהו ל, י): "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל".

ומניין אתה אומר שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים ושכינה מסתלקת, שנאמר (בראשית כח, יב): "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".

אין חלום שאין לו פתרון, "הִנֵּה סֻלָּם" זה בית המקדש. "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" אלו הקרבנות שקריבין וריחן עולה לשמים. "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" אלו הכהנים שעולים ויורדים בכבש שנקראו מלאכים, שנאמר (מלאכי ב, ז): "כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (בראשית כח, יג): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (עמוס ט, א): "רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ".

אמר ר' יוסי, ר' מאיר היה דורש "בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו" שאילו עלה לא ירד עוד, ולא היינו משתעבדין שיעבוד זה.

[ז] "וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה".

ר' יונתן ור' נתן, ר' יונתן אומר: מתשעה באב לתשעה באב היו מתים. ר' נתן אומר: בכל שעה היו מתלהטין. "וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה".

(תהלים עח, לד): "אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל" אפילו אם הורג אותנו לו אנחנו מקוים, ולו אנו בעיין, שנאמר (איוב יג, טו): "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (תהלים עח, לו): "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וגו'" ואף על פי כן (תהלים עח, לח): "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן".

[ח] "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית".

זהו שאמר הכתוב (ירמיהו י, כד): "יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט".

אמר ר' יהודה ב"ר סימון: "אַךְ" למעט, וכאן נמי "וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ", כל חמתו אינו מעיר, אבל מעיר מקצת חמתו.

(תהלים עח, לט): "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" דילמא סברין אינשין דלא חייא מתייא, שנאמר "רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב", חס ושלום, אלא זה יצר הרע שהוא עמו בעולם-הזה.

(תהלים עח, מ): "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן" בשאילת מן ושליו ומי באר ושאר נסיונות, מה סופיהן, (במדבר יד, לה): "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" במדבר לקו ובמדבר מתנחמין, שנאמר (הושע ב, טז): "הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר".

[ט] "וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ".

אמר ר' חנינא כאינש דאמר מחי אנא לברי, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם אל ישלוט בנו אדם, אלא אתה תהא דן אותנו, הוי "וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ" שהתאוו לשלטנותן.

דבר אחר:

שהיו המכות נרשמות בגופיהן, שנאמר (יחזקאל ט, ד): "וְהִתְוִיתָ תָּו".

דבר אחר:

"הִתְווּ" לשון כעס וחרדה, דמתרגמינן חרדה תיוהא.

(תהלים עח, מג): "אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן" המכות היו מפיתות בהן.

ר' יהושע בן קרחה בשם ר' שמעון בן יוחאי ורבנן תנו: חודש היה קצוב לכל מכה, כיצד שבעה ימים התרה בהן המכה, ועשרים ושלשה ימים היתה המכה עושה בהן התראה, ושבעה ימים היה בין מכה למכה בהרויחה, שנאמר (שמות ז, כה): "וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר", הוי "אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו".

[י] "וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם".

בתחלה היו המצריים וישראל ממלאים את חביותיהם מים כאחת והיתה החבית של ישראל מלאה מים, וחבית של מצריים מלאה דם. חזרו להיות ממלאין בספלים יחד, והיה הספל של ישראל מלא מים, וספל של מצרי מלאה דם. חזר ואמר המצרי לישראל, נמלא אני ואתה בספל אחת ונשתה בספל אחת, והיו שניהם כאחד כורעים ראשיהם ופיהם בספל, והיה ישראל שותה מים ומצרי שותה דם.

אמר ר' אבין: כל מים שהיו המצריים שותין, היו לוקחין אותן בדמים יקרים מישראל ומשם העשירו ישראל.

ר' יוסי אומר: מן הדא (שמות ג, כב): "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וגו' כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וגו' וְנִצַּלְתֶּם אֶת-מִצְרָיִם".

[יא] "יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב".

ר' יהודה אומר: נעוריתא המון נשרים שלח בהם.

ר' נחמיה אומר: ערוב מלמטה: דובים ואריות זאבים ונמרים היו.

ר' נתן אומר: ערוב מלמעלה נרגזא דאות עורבין ועופות דורסין מלמטה, אריות, דובים, זאבים ונמרים.

ר' חמא ור' יהושע תרוייהו אמרו: מין חיה היה ושמה פנתרין, ויש אומרים כמלנית שמה, והביא עליהן הקב"ה.

ר' יאשיה אמר: העריב עליהן את המאורות.

אמר ר' שמעון בן לקיש: כך אמר הקב"ה לפרעה: אתה בקשת לערבב זרעו של אברהם אוהבי, ואני מערבבך מן העולם, שנאמר "יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב", ולא ערבוביא בלבד, אלא (תהלים עח, מה): "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם".

ר' יוחנן אמר: כל מקום שהיו רובצין שם, נעשה צפרדע, ובתי השיש ובתי הספים שלהן, מה היו עושות הצפרדעים, היו רואין ועולין לתוכן היו אומרים אנו שלוחן ממי שאמר והיה העולם, והיו הספים נבקעים לפניהם.

אמר ר' יהודה בשם רבי: זה אחד מן הדברים שהשליט הרך את הקשה, ואלו הן: העכברים של פלשתים, שנאמר (שמואל א ה, ו): "וַיַּךְ אֹתָם בַּטְּחֹרִים", היה הפלשתי יושב על הספסל של נחושת, וכיון שהיה עולה נבקע הספסל מעצמו, והיה עולה ושומט את בני מיעיו, וכן הצרעה כיון שהיו יוצאין אמוריים ונכנסין עליהן ומקישות לו אחת לתוך עינו אחת ואחת לתוך עינו אחרת, שנאמר (דברים ז, כ): "וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה'".

וחץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון והכהו, שנאמר (מלכים א כב, לד): "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן".

ואבן שהשליך דוד וקבע אותו במצחו של גלית הפלשתי, שנכנס אבן מעצמה וטבעה במצחו, שנאמר (שמואל א יז, מט): "וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ".

ושורשי תאנה שהן רכין ובוקעין בצור ובתוך האבן.

אמר ר' ברכיה בר חנינא בר איקא בשם ר' יהודה: שורשי חטים בוקעין בארץ חמשים אמה, ושורשי תאנה שהן רכין חמשים אמה.

אמר ר' יהודה בר חייא: אף שיני אריות, דכוותה מה כתיב (דניאל ו, כה): "וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ".

והשמיר שהוא כמין שעורה, והיה נתון בכלי מלא מוכין של עופרת, ואם היה נותנו אפילו על ההר אל על הצורים היה יורד ובוקע עד למטה, ובו היה חולק שלמה כל אבני בית המקדש, לפי שכתוב בתורה (דברים כז, ה): "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל".

ומי הביאו לו, הנשר הביאו מגן עדן, שנאמר (מלכים א ה, יג): "וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף", אמר להן היאך השמיר קבוע, והלך הנשר והביאו, איכא דאמרי לא הנשר הביאו אלא הדוכיפת.

[יב] "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת".

אלו מיני זמר.

(קהלת ב, ח): "וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם"

אלו בריכות של מים ומרחצאות.

(קהלת ב, ח): "שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת"

הכא תרגימו: שידה ושידתין, במערבא אמרי שידתא.

אמר רבי יוחנן: שלש מאות שידין יש בשחין ושידה עצמה אינה יודעת מה היא רוצה, אמרי ושידתין למאי אתבעי לה, דכתיב (מלכים א ו, ז): "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה".

אמר להו רבנן: היכי ליעביד, אמרי ליה: אי אית לך שמירא שפסל בו משה אבני אפוד את יכול למיעבד, אמר להו: היכא אשתכח, אמרו ליה: אייתו שידא ושידתא כבשינהו אפשר דידעי ומגלי לך, אזל אייתינהו, אמרו ליה: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי מלכא דשידא ידע, אמר להו: היכן איתיה, אמרו ליה איתיה בטור פלן, כרו לו גובא ומלייה מייא ומכסא ליה בטינרא, וחתים ליה בגושפנקא, וכל יומא סליק למתיבתא דרקיע, וגמר מתיבתא דרקיע ונחית לארעא, וכיון שגמר מתיבתא דארעא אייתי וסייר לגושפנקא ומגלי ליה שתי ומכסי ליה וחתים ואזלי, שדרי לבניהו בן יהוידע רישא דסנהדרין, יהיב ליה עיזקתא דחקיק עלה שם המפורש, ושושילתא דחקי עליה שם המפורש וגבבא דעמרא וזרקי דחמרא, אזל וכרא בירא מעילא ושפכינהו לחמרא, אזל כרא בירא מתתא ושפכינהו למיא וסתמינהו בגבבא דעמרא, חמא וסליק באילנא, כי אתא סיירי לגושפנקא גלי אשכחיה חמרא, אמר כתיב (משלי כ, א): "לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" וכתוב אחר אומר (הושע ד, יא): "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב", לא אישתי, כד צחי טובא ולא סגי ליה, אמר כתיב (תהלים קד, טו): "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" אישתי וגני ורווי, אתא בניהו בן יהוידע שדה עליה שושילתא דחקיק עליה שם המפורש, כי איתער הוי קא מפרזל, אמר ליה שמיה דמרך עלה, נקטיה; כי נקיט ליה ואזיל מטא דיקלא שדיה, מטא ביתא שדיא, מטא לגבי ההוא כובא דארמלתא נפקא איחננא לאפיה כפא לקומתיה איתבר גרמיה מיניה, אמר היינו דכתיב (משלי כט, טו): "וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם", חזא דההוא חדוותא דהוא קא מיחדי ליה בכא, חזא ההוא סמייא דהוי קא טעי בארחיה אסקיה, חזא ההוא רוויא דהוא קא טעי בארחיה אסקיה, חזא האי גברא דאמר לההוא אישכפא עביד לי מסנאי ולשב שני חייך, חזא ההוא דיסמא דהוי קסים אריפתא חייך, כי מטו להתם לא עיילוהו קמי שלמה עד תלת יומי, יומא קמא אמר להו מאי טעמא לא קא בעי לי מלכא, אמרו ליה אנסייה משתייא, שקל לבינתא אותביה לחברתא, אתו ואמרו ליה לשלמה, אמר להו הכי קאמר לכו הדור אשקייא, למחר אמר להן מאי טעמא לא קא בעי לי מלכא, אמרו ליה אנסייה מיכלא, שקל לבינתא אותבא לארעא, אתו ואמרו ליה לשלמה, אמר להו הכי קאמר ניגזור מיכלא לריש תלתא יומי עיילוה לקמיה, משח ארבע גרמידי ושדייה לקמיה, אמר מכדי כד מיית האי גברא לית ליה אלא ארבע גרמידי, והשתא כבשי ליה לכולא עלמא ולא שבעה עד דכבשית ליה לדידי, אמר ליה לא בעינא לך מידי, אלא קא בעינא למבנייה לבי מקדשא וקבעי שמירא, אמר ליה לדידי לא מסר לי, לשרא דימא מסר ליה ולא יהב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתא, ומאי עביד ליה, מימטיה ליה לטורא דלית בהון יישוב, ומנח ליה אשונא דטורא, ובקע לטורא ומשקל ביזרוניה ומעייל ושדיא להתם לאקדוחיה ועביד קיניה להתם, והיינו דמתרגמינן דוכיפת נגר טורא, בדקו בקיניה דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפייא לקיניה בזוניתא חיוורתא, כי אתא בעי למיעל ולא מצא, אזלא ואייתי שמירא ואותבה עלה, רמו ביה קלא שדייה שקלה ואזלה חנקה נפשה אשבועתא, כי אתא אמר ליה בניהו בן יהוידע אימא לן כל מיליא דתמיה דעבדית באורחא, מאי טעמא כי חזית לההוא סמייא דהוי קא טעי באורחיה אסיקתיה, אמר ליה דמכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעביד ליה נייח נפשיה, זכי לעלמא דאתי, ומאי טעמא דכי חזית לההוא רויא קא טעי אסיקתיה, אמר ליה דמכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא ושביקתיה דליכול עלמא, ומאי טעמא דכי חזית לההוא חדוותא בכית, אמר ליה דמית גברא בגו תלתין יומין, ובעיא למינטרא ליבם תליסר שנין, ומאי טעמא כי חזית לההוא קיסמא חייכת, אמר ליה דאיכא מידי תותא ולא ידעי מידי אחרינא ידעי, ומאי טעמא כי חזית לההוא גברא דאמר לאושכפא עביד לי מסנאי לשב שנין חייכת, אמר ליה ההוא גברא שב יומי לית ליה חיי, ומסנאי לשב שנין בעי, שהי גביה עד דבנייה לבי מקדשא, יומא חד הוה יתיב לחודיה, אמר ליה שלמה לאשמדאי, כתיב (במדבר כד, ח): "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ", ואמרינן "כְּתוֹעֲפֹת" אלו מלאכי השרת, "רְאֵם" אלו השדים, מאי רבותייכו מינן, אמר ליה שקול שושילתא מנאי והב לי עיזקתא, שקל מיניה שושילתא ויהיב ליה עיזקא ובלעה, אותביה חדא גפא לארעא וחדא גפא לרקיע, פתקיה לשלמה ארבע מאות פרסה ואזיל ויתיב אכורסייה דמלכא, וכל היכא דהוה מטי שלמה הוה אמר (קהלת א, יב): "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" אמרו רבנן: מכדי שטיא חדא מילתא לא צריך, מאי הוא אתן ואמרו ליה לבניהו בן יהוידע: קא בעי לך מלכא, אמר להו לא. שלחו ליה למלכותא קא אתי מלכא לגבייכו, א"ל אין וכמו קיקא אתיה תבעינהו לכולא נשיא דשלמה וקא תבע נמי לבת שבע אימיה, אייתוה לשלמה והבו ליה עיזקתא דהוה חקוק עליה שם, כד עייל חזיה אשמדאי ופרח, ואפילו הכי הוה לשלמה ביעתותא מיניה, שנאמר (שיר השירים ג, ז): "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ וגו'".

רב ושמואל, חד אמר מלך והדיוט, וחד אמר מלך והדיוט ומלך.

[יג] "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם".

זה צפרדע, שנאמר (שמות ח, ב): "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" שהיתה בוקעת ועולה לעשות שליחותא, לכך נאמר "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם".

מאי "וַתַּשְׁחִיתֵם" שהיתה מסרסת אותם, כענין שנאמר (ויקרא כב, כה): "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם".

(תהלים עח, מז): "יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל".

ר' הונא אמר בשם ר' שמעון בן לקיש: בפילקין היה יורד הברד וקוטע כל האילנות,

אמר ר' יוחנן: מן הדא דר' שמעון בן לקיש את שמע תרתין, "בַּחֲנָמַל" בא חן ומל.

[יד] "וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם".

כיון שהיתה מכת הברד עתידה לבוא, אמר משה לפרעה (שמות ט, יט): "שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ", אמר פרעה וכי עכשיו אנו באים לשמוע דבריו של בן עמרם, אמר רעיא בתרייתי מה דהוה חד שרביט הוה משתברא ליה, כיון שבא הברד נעשה ככותל הזה מפני צאנו, הוי "וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם" ולא היו יכולות לילך, והיה המצרי אומר אוי לאותו האיש, מה הוא עושה, נוטלה לשוחטה ומאכיל בניו ממנה, כיון ששחטה היה נוטל בשרה על כתפו, והיה העוף יורד על כתפו ואוכל, שנאמר (תהלים עח, מח): "וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים", כענין שנאמר (איוב ה, ז): "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף".

[טו] "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ".

ר' יוסי הגלילי אומר: עשר מכות לקו המצריים במצרים, שנאמר (שמות ח, טו): "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" ובים לקו חמשים מכות, שנאמר (שמות יד, לא): "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה" והיד חמש אצבעות.

ר' אליעזר אומר ארבע מכות, שנאמר (שמות ח, טו): "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא", טטראגון שהוא מרובע, ועל כל אחת ואחת עשר מכות, הרי ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתיים מכות, שנאמר (תהלים עח, מט): "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים": "עֶבְרָה" אחת, "זַעַם" שתים, "צָרָה" שלש, "מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" ארבע, הרי מאתיים מכות שלקו על הים, שנאמר (שמות יד, לא): "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה".

ר' עקיבא אומר: במצרים לקו חמש מכות, ועל כל אחת ואחת עשרה, הרי חמשים מכות, שנאמר (שמות ח, טו): "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא", פנטיגון הוא, וראש אצבע הרי עשרה, הרי חמשים מכות שלקו במצרים, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות, שנאמר (תהלים עח, מט): "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים": "חֲרוֹן אַפּוֹ" אחת, "עֶבְרָה" שתים, "זַעַם" שלש, "צָרָה" ארבע, "מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" חמש.

[טז] "יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ".

ר' הונא בשם ר' אבין אמר: כל מכה ומכה שבאה על המצריים במדה ובמשקל היתה באה עליהם.

(תהלים עח, נ): "לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם"

דאמר ר' יהושע בן לוי: כל מכה שהיתה באה עליהם, מכת דבר שפה עליהם, שנאמר (תהלים עח, נ): "וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר".

[יז] "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם".

אמר ר' אבא בר אחא: בכור לאיש, בכור לאשה, בכור לבהמה, בכור לכל דבר, ואם לא היה בבית בכור, היה האפוטרופוס שבבית מת, שנאמר (שמות יב, ל): "כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת"

(תהלים עח, נב): "וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ" מה הצאן הזה אין מתקינין לו איפלטיסן, כך ישראל (שמות טז, ד): "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ", מה הצאן מחבלת האילנות ואין בעליה מעלין עליה כך ישראל, מה הצאן גיזזה צמרה ושטפה של בעליה, כך ישראל.

אמר ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: (יחזקאל לד, לא): "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" צאן לעונשין, ואדם למתן שכרן.

ר' שמעון בן חנן בשם ר' יוסי בן קצרתה ור' יודן אמר לה בשם ר' יהושע בן לוי: באיזה צאן, בצאנו של יתרו, באיזה עדר בעדרו של יתרו, מה עדרו וצאנו של יתרו מן היישוב למדבר, כך ישראל.

דבר-אחר: מה הצאן נמשכת אחר בעליה, כך ישראל נמשכין אחר משה ואהרן, שנאמר (שמות טו, כב): "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף"

[יח] "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ".

זה בית המקדש.

(תהלים עח, נה): "וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" באהליהם של שלשים ואחד מלכים.
(תהלים עח, ס): "וַיִּטּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ"

ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא, שניהם אומרים כתוב אחד אומר "וַיִּטּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ" וכתוב אחד אומר (שמואל א א, כד): "וַתְּבִאֵהוּ בֵית ה' שִׁלוֹ", בית אבנים מלמטן ויריעות עזים מלמעלן.

ר' זעירא אמר קרשים היו, שנאמר (תהלים עח, ס): "וַיִּטּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ".

(תהלים עח, סא): "וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ" זה הארון.
(תהלים עח, סג): "בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ" זה נדב ואביהוא.

אבא חנין אומר: שקרנין היו והיו אומרים איזה אשה היתה הוגנת לנו, אנו בני כהן גדול, משה דודנו מלך, זקננו נשיא, ואיזה אשה הוגנת לנו, לכך "בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵש"ׁ למה לפי ד(תהלים עח, סג): "בְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ".

(תהלים עח, סד): "כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ" זה חפני ופנחס.
(תהלים עח, סה): "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ד'"

אמר רבי ברכיה בשם ר' אליעזר: עד שלא יבא הקץ, הקב"ה עשה עצמו כישן כביכול "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ד'" אבל כשיבא הקץ (תהלים עח, סה): "כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן".

[יט] "וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר".

ר' יצחק בר מריון אמר: חרבו של הקב"ה שש עשרה פנים, שנאמר (יחזקאל כא, כא): "הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי" "הִתְאַחֲדִי" ד', "הֵימִנִי" ד', "הָשִׂימִי" ד', "הַשְׂמִילִי" ד', הרי שש עשרה פנים.

(תהלים עח, סח): "וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה"

רבי הוה יתיב ופשיט כל החופות של בנימין הן.

אמר ר' שמעון לר' חייא: והכתיב (תהלים עח, סז): "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר"

אמר ליה: ודא מסייע ליה לאביך, מה מאיסה שנאמרה בשבט יוסף, אינה בשבט יוסף אלא בשבט בנימין, אף בחירה שנאמרה בשבט יהודה אינה אלא בשבט בנימין.

[כ] "וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ".

מאה אמה כקרני הראם הזה, ויש אומרים לארכו מדדו. ויש אומרים לעיגולו מדדו.

(תהלים עח, סט): "וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים"

אל תקרי רמים אלא ראמים.

[כא] "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן".

אמר ר' יהושע הכהן: מה ממכלאות, שהיה דוד כולא אלו מפני אלו, מוציא את הגדיים ומאכילן ראשי עשבים, מוציא את התיישים ומאכילן אמצען של עשבים, ומוציא את הזקנות ומאכילן עיקרן של עשבים. אמר הקב"ה הואיל ויודע לרעות את הצאן, יבא וירעה את צאני אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, יז): "וְאַתֵּנָה צֹאנִי".

(תהלים עח, עב): "וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם"

ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר: ישב וחישב לו שלא יהיה משמר נוטל עם חבירו בשדה אחוזה.

אמר ר' יודן: משקילס דוד להקב"ה בכל מיני קילוסין, מהו אומר בסוף, (תהלים קמה, כא): "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" תהלה לקילוסו של הקב"ה.