מדרש תהלים עז

<< · מדרש תהלים · עז · >>

"לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן". "קולי אל אלהים ואצעקה". אמר חבקוק (חבקוק ב, א) על משמרתי אעמודה. מה עשה חבקוק צר לו צורה ועמד בתוכה אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם איני זז מכאן עד שתענני. אמר לו הקב"ה אלי קראת ולא היית מהרהר אחרי אני עונה אותך. לכך (שם ב) ויענני. אמר לו כבר אמרתי את הקץ ועבר ואל תאמר שאינו בא אלא חכה לו וכן הוא אומר (שם ג) אם יתמהמה חכה לו. כך הקב"ה מראה לצדיקים צרותיהן של ישראל הן עומדין ומתרעמין לפניו. לכך "לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן". על הדתין ועל הדינין שהראה הקב"ה שעוברין עליהם כיון שהיו רואין היו צועקים לפני הקב"ה והיו נותנים את קולם שנאמר קולי אל אלהים ואצעקה. אימתי הוא מאזין ביום צרה שנאמר ביום צרתי דרשתי ה'. בעת צרה ישראל דורשין להקב"ה לכך נאמר מאנה הנחם נפשי. למה היא ממאנת להנחם שאינה יודעת מתי יבוא הקץ:

משל לאדם שבא להכות את בנו אמר לו עשר רצועות אתה לוקה. הכהו אחת אמר עוד תשע יש לך ללקות הוא מונה והולך עד עשר והיה מתנחם והולך שהיה יודע כמה יש ללקות. כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה "מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי" למה שאיני יודעת את הקץ עד מתי אני לוקה בין העכו"ם (תהלים לט, ה) הודיעני ה' קצי:

"אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה". כשישראל מזכירין להקב"ה (מנהמים) [מנחמים] להקב"ה והומים שנאמר (שיר השירים ה, ד) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. "אָחַזְתָּ (שמורות) [שְׁמֻרוֹת] עֵינָי" איני יכולה לישן שכל מדותי בלילה אלא מתפעמת אני והולכת. "חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם" חשבתי לימיו לאותו שבא מקדם זה אברהם שנאמר (ישעיהו מא, ב) מי העיר ממזרח. "חִשַּׁבְתִּי" לימים של אבות "חִשַּׁבְתִּי ... שְׁנוֹת עוֹלָמִים" ולא מצאתי. "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה" אלו סנהדרין. "הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ" וכן הוא אומר (תהלים קג, יז) חסד ה' מעולם ועד עולם ועכשיו הניח. "גָּמַר (אומר) [אֹמֶר] (לדור) [לְדֹר] (ודור) [וָדֹר]" גמר הדבר שאמר (ירמיהו טז, ה) כי אספתי שלומי מאת העם הזה: