קטגוריה:בראשית כט לא
וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַ/יִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑/הּ וְ/רָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי סְנוּאֲתָא לֵאָה וִיהַב לַהּ עִדּוּי וְרָחֵל עַקְרָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּגְלֵי קֳדָם יְיָ אֲרוּם לָא הֲוַת לֵאָה רְחִימְתָּא בְּאַנְפֵּי יַעֲקב וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיה לְמִיתַּן לָהּ בְּנִין וְרָחֵל הֲוַת עַקְרָה: |
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"כי שנואה לאה" שהכיר בה אחר כך סימני עקרה כאמרו ויפתח את רחמה וחשב שבשביל זה הסכימה להטעותו:
" ורחל עקרה" היתה עקרה כטבעה ונשארה כך עד שהאל יתב' פתח את רחמה:דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(לא) "וירא ה' כי שנואה לאה". האמהות היו כלם עקרות, כדי שיתפללו עליהן ושתהיה לידתן בדרך נס והשגחה, ואם לא היתה לאה שנואה היתה היא העקרה, אבל ע"י שראה ה' כי שנואה לאה ורחל היא העיקר בעיניו ולא יתפלל על לאה רק על רחל, לכן "פתח את רחמה", ורחל נשארה "עקרה," ועז"א במד' ורחל עקרה, שהיתה עיקרה של בית, ר"ל ע"י שהיתה עיקרה של בית לכן נשארה עקרה:
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
(לב - לג) ותהר לאה וגו' ותהר עוד וגו'. ראיתי לתת לב בסדר השמות כי מן הראוי להקדים הסרת השנאה ואחר כך סיבת האהבה והיא אמרה בראשון עתה יאהבני ובב' הסרת השנאה. עוד מה היא כוונתה באומרה (ל"ד) הפעם ילוה וכי מקודם לא נתלוה לה:
אכן הצדקת ע"ה לצד שקדם לה המאמר שעליו חלתה בעיניה כי היא חלקו של עשו, והגם שראתה שנשאת ליעקב אין דבר זה מצדיק בלבה כי היא בת זוגו, ולזה כשראתה שניתן לה בן אמרה ודאי כי לצד רחמי ה' עליה לצד שלא היתה אהובה כי הצדיקים יקיימו מצות חכמים (אבות פ"א ו') לדון לכף זכות, ולזה היתה תמיד דנה לכף זכות ולא עלה על דעתה כי היתה שנואה וכמו שפירשתי בפסוק (ל"א) וירא ה' וגו' ולא כן היתה דעתה, וזו היא מדת המאושרים, אשר על כן כשניתן לה בן ראשון אמרה כי זה בא להשלים החסר שהיא האהבה, וכשראתה שהוסיף ה' ונתן לה בן ב' אמרה למפרע טועה הייתי במה שחשבתי שלא היה לי אלא מחוסר האהבה והרי שמע ה' פירוש מה שלא הבנתי אני כי שנואה אנכי לזה נתן ב', אחד להסיר השנאה ואחד להכניס האהבה, ולזה אמרה (ל"ג) כי שמע ה' כי שנואה וגו', וכשנתן לה בן ג' אמרה מעתה אין טעם בדבר אלא הרי זה בא ללמד כי לא בדרך טעות היו נשואיה כי אם אשתו זאת, והוא אומרה הפעם יצדיק להתלוות לה בתורת אישות כי אם צד הסרת השנאה ונתינת האהבה משום כלימתי עשה ה' היה מספיק בב' בנים ומעתה בג' הוי חזקה כי אני בת זוגו ונישואיה מה' יצא הדבר:
עוד נתכוונה באומרה ילוה אישי כי גם בזמן יציאתה מעולם הזה לא תפרד ממנו להיותה בת זוגו וכמאמרם ז"ל (זהר משפטים קב א) כי הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות, ואמרה הטעם כי ילדתי לו ג' בנים ובג' הוי חזקה כי בת זוגו אני, עוד שצפתה ברוח הקודש שד' נשים יהיו ליעקב וכפי זה עולים לה כפי החשבון ג', וכשניתן לה בן ד' אמרה (ל"ה) הפעם אודה את ה' כי עד עתה היה עושה לה משפט הצריך אבל הפעם הזאת אין זה אלא הפלגת טובתו יתברך וברכה על רוב טובה:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וירא ה' כי שנואה לאה. ר' שמואל בר נחמן פתח: "כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה". אמר ר' בנימין בר יפת: פסוק זה, לא סופו ראשו ולא ראשו סופו; לא הוה צריך למימר אלא "כי שומע אל אביונים ה' ואת אסירים לא בזה"! אלא "כי שומע אל אביונים ה'", אלו ישראל, דאמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר 'דל', 'דך', 'מך', 'עני' ו'אביון', בישראל הכתוב מדבר. "ואת אסיריו לא בזה", אלו העקרות, שהן אסורות בתוך בתיהם; וכיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך, שהרי לאה שנואת בית היתה, וכיון שנפקדה נזקפה.
וירא ה' כי שנואה לאה, שעשתה כמעשה השנואה, שהיתה אמורה להנשא לשונא, שכך היו התנאים, שיהא הגדול נושא לגדולה והקטן לקטנה. כי שנואה לאה, והיו הכל סונטין בה: מפרשי ימים סונטין בה, מהלכי דרכים סונטין בה, והיו אומרים: לאה זו – אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת; אילו היתה צדקת, לא היתה מרמה באחותה. כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרמה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה; וכיון שפקדה הקב"ה, אמר: לאמן של אלו אני מגרש? ובסוף הודה בדבר: "וישתחו ישראל על ראש המטה"; מי היה ראש מיטתו של יעקב אבינו? לא לאה? ורחל עקרה, היתה עיקרו של בית. רוב מסובין של לאה היתה, ואף על פי כן עושין רחל עיקר. ורחל עקרה, עיקרה של בית, לפי שהדברים תליוים ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה: "רחל מבכה על בניה"; ולא על שמה אלא על שם בנה, דכתיב: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף". ולא לשם בנה, אלא לשם בן בנה: "הבן יקיר לי אפרים". משבע חדשים ילדה לאה את בניה, ולשבע שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת, וכולן נולדו ונולדו זיווגן עמם, חוץ מיוסף שלא נולד זיווגו עמו, שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה; וחוץ מדינה שלא נולד זיווגה עמה. אמר: הילדה הזאת דין ומשפט, על כן קרא שמה דינה:
אמר ר' יוחנן, שלוש מפתחות הן בידו של הקב"ה שלא מסרן ביד שליח, אלו הן: מפתח של חיה, שנאמר: ויפתח ה' את רחמה. מפתח של מטר מנין? שנאמר: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב". מפתח של תחיית המתים מנין? שנאמר: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". במערבא אמרי, אף מפתח של פרנסה, שנאמר: "פותח את ידך". ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב לה להא? אמר לך ר' יוחנן: גשמים היינו פרנסה.
תניא, ר' אליעזר אומר: כשם שצירים לבית כך צירים לאשה, שנאמר: "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה". ר' יהושע אומר: כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר: "כי לא סגר דלתי בטני". אמר רבא: כולן אינן מטמאין באהל, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל", דבר השוה בכל אדם. ובאיש ליכא צירים? והכתיב: "צירים אחזוני כצירי יולדה"? צירי בשר; דאי לא תימא הכי, רמ"ח היכי משכחת לה לא באיש ולא באשה? ר' עקיבא אומר: כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה, שנאמר: 'ויפתח את רחמה. ולר' עקיבא קשיא תלמידי ר' ישמעאל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, ומצאו בה רנ"ב אברים. באו ושאלו את ר' ישמעאל: כמה אברים יש בו באדם? אמר: רמ"ח. אמר לו ר' יוחנן: והלא בדקנו ומצאנו רנ"ב? שמא באשה בדקתם, שהוסיף בה הכתוב שני צירים ושני דלתות? דילמא איידי דזוטרא, אתמוחי אתמח:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט לא.
וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה
"שְׂנוּאָה" - מתועבת, שמרגישים כלפיה עוינות, איבה, דחייה, רצון להרע. 'שנואה' זאת מילה חריפה מאוד. ראו: שנאה. שנאה יכולה לגרום לאנשים להרוג ולרצוח את השנוא עליהם. במקרים שבהם הכתוב השתמש בפועל 'ש-נ-א', הסיפור כמעט נגמר ברצח:
- "וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי ותְַּשַׁלְּחונִּי מֵאִתְּכֶם" (ביאור:בראשית כו כז) - אנשי גרר גירשו את יצחק למדבר אחרי שסתמו לו את הבארות.
- "ויִַּשְׂנְאו אֹּתוֹ, וְלֹא יָכְלו דַּּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (ביאור:בראשית לז ד) - אחי יוסף חשבו לרצוח את יוסף.
העורך טוען שיעקב שנא את לאה, ולכן אלוהים פתח את רחמה של לאה כדי שהיא תלד במהירות, בעוד שרחל עקרה. העובדות שלאה ילדה ושרחל היתה עקרה (במשך מספר שנים) הן נכונות, אולם אין הוכחה שיעקב שנא את לאה או שאלוהים התערב בהריונות של לאה. אין צורך להאשים את יעקב בשנאה ואת אדוני בהתערבות כדי להבין למה לאה ילדה ורחל נשארה עקרה. קיימת דעה שאלוהים גורם לעקרות וגורם למחלות ואסונות. אלוהים כעס על איוב כדי להפריך דעה זאת בדבריו: "תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק" (איוב מ ח).
אנו חייבים להתעלם מהסברו של העורך ולהסיק מהעובדות על טיב היחסים בין יעקב ללאה.
אישה אהובה
אין ספק שכאשר לגבר יש יותר מאישה אחת נוצרת תחרות בין הנשים ואישה אחת נעשית יותר אהובה.
- אישה עקרה תבוא לבעל יותר פעמים כדי להיכנס להריון, מה גם שהיא אינה בהריון, אינה עסוקה עם תינוקות וגופה לא נפגע מלידות. כל אלה הן סיבות לבעל לאהוב אותה יותר. כשם שקרה לאֶלְקָנָה "ולְּחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב, ויַהוָה סָגַר רַחְמָהּ" (שמואל א א ה).
- במקרה של רחל ולאה, רחל היתה צעירה ויפה יותר ויעקב אהב אותה מאז שהוא ראה אותה לראשונה. יעקב רצה להשוויץ באשתו היפה כדי להוכיח שאלוהים בירך אותו.
שְׂנוּאָה?
לאה נתנה לבן השני שלה את השם שמעון, כי "שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנואָּה אָנֹכִי, ויִַּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה; ותִַּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן" (בראשית כט לג). ניתן להבין שלאה הרגישה שהיא לא אהובה ושמתוך כעס היא טענה שיעקב שונא אותה, אולם זה לא מחייב שיעקב באמת שנא אותה או שאלוהים חשב שיעקב שנא אותה.
ייתכן שלאה הרגישה מושפלת יחסית לאחותה הצעירה, וייתכן שגם סבלה מחוסר תשומת לב, כפי שהיא מקווה שבעלה ילווה אותה, ולכן היא קראה לבן השלישי לוי. בבן הרביעי, יהודה, לאה נרגעה, ולא הציק לה יותר היחס של יעקב. יעקב לא הכה את לאה. הוא לא כעס עליה אפילו פעם אחת. הוא לא נמנע מלבוא אליה. לאה ילדה לו את בנו הבכור ועוד שישה ילדים. הוא לא פגע בילדיה בגללה. הוא ביקש רשות ממנה ומרחל לברוח לכנען. הוא לקח אותה איתו לכנען. הוא העניק לה את הזכות להיות נושאת הברכה של אלוהים. היה לה אוהל משלה. הוא הציב אותה בדרגה מעל האמות בפגישה עם עשו. הוא קבר אותה במערת המכפלה. הוא העניק ברכה יפה מאוד ליהודה בנה של לאה. הוא רצה להיקבר איתה ועם אבותיו. ייתכן שיעקב לא אהב אותה מאוד, אבל לבטח הוא לא שנא אותה.
תוכניתו של אלוהים
אלוהים פתח "אֶת רַחְמָהּ" של לאה, אבל לא נאמר שאלוהים גרם לעקרותה של רחל. רחל היתה עקרה מעצמה, כשם ששרה ורבקה היו. אין ספק שאלוהים לא מעניש נשים בעקרות. אלוהים לא פגע בה, אבל גם לא הזדרז לעזור לה.
הכל היה לפי תוכניתו של אלוהים. כתוצאה מעקרותה של רחל, לאה ילדה יותר ילדים, השפחות ילדו ליעקב, ובסוף גם רחל ילדה את יוסף כדי ליצור את המתח במשפחה ולהביא לירידה למצרים, כפי שאלוהים אמר לאברהם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, ועֲַבָדוםּ, וְעִנּוּ אֹתָם" (ביאור:בראשית טו יג).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כט לא"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.