מדרש משלי (בובר) כג
<< · מדרש משלי (בובר) · כג · >>
עריכה (משלי כג ה): "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים" - אמר רבי ישמעאל: שלושה הן שחזרו למקומן: תורה, וישראל, כסף וזהב:
- ישראל היו מעבר הנהר, דכתיב (יהושע כד ב): "ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ה' אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם", ומניין שחזרו למקומם? שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'".
- כסף וזהב היו מארץ מצרים, שנאמר (שמות ג כב): "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב", ומניין שחזרו למקומן? שנאמר (דברי הימים ב יב ט): "ויעל שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך את הכל לקח, ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה".
- תורה היתה מן השמים, שנאמר (דברים ד לו): "מן השמים השמיעך את קולו וגו'", כיוון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפיים, כנשר יעוף השמים".
אמר רבי יוחנן: אף על פי שנשתברו הלוחות, חזרו ונתחדשו להם, שנאמר (דברים י א): "בעת ההיא אמר ה' אליי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ועלה אליי ההרה, ועשית לך ארון עץ". ומה שכתב בראשונים כתב באחרונים, שנאמר (דברים י ד): "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים וגו'".
רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, הלוחות הראשונים אימתי ניתנו להם לישראל? אמר לו: ביום הכיפורים. אמר לו: ראיה מניין? אמר לו: כשם שעשה בראשונה ארבעים יום, כך עשה בשניה ארבעים יום. אמר לו: מנה מיום שנשתברו הלוחות עד יום הכיפורים, נמצא שמונים יום! [אמר לו:] ארבעים שהמתין בארץ, וארבעים שעלה לשמים וירד.
אמר לו: רבי, מקרא זה מאי פירושו: (חגי א ו): "זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב"? [אמר לו:]
- זרעתם הרבה והבא מעט - משבטל העומר;
- אכול ואין לשבעה - משבטל לחם הפנים;
- שתו ואין לשכרה - משבטלו הנסכים;
- לבוש ואין לחום לו - משבטלו בגדי הכונה;
- והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - משבטלו שקלים.
ועוד אמר לו: רבי, המקרא הזה מהו פירושו: (חבקוק ג יז): "כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אוכל, גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים"? [אמר לו:]
- כי תאנה לא תפרח - משבטלו הביכורים,
- ואין יבול בגפנים - משבטלו הנסכים ונסכי יין,
- כחש מעשה זית - משבטל שמן המאור ושמן המשחה,
- ושדמות לא עשה אוכל - משבטלו התמידין והמוספין,
- גזר ממכלה צאן - משבטלו הקרבנות,
- ואין בקר ברפתים - משבטלו זבחי שלמים,
אבל למחר, כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו, מהו אומר? (ירמיהו ל יח): "ונבנתה עיר על תלה, וארמון על משפטו ישב, ויצא מהם תודה וקול משחקים", וכתוב: (חבקוק ג יט): "אלהים ה' חילי, וישם רגליי כאיילות ועל במותיי ידריכני, למנצח בנגינותיי".
עריכה (משלי כג כד): "גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו" - אמר רבי ישמעאל: אשרי דוד מלך ישראל שזכה להוליד בן חכם ולשמוח בחכמתו, לכך נאמר "ויולד חכם ישמח בו", מה כתיב אחריו -
(משלי כג כה): "ישמח אביך ואמך" - אמר רבי עקיבא: אפילו הקב"ה והחכמה שמחים בו: ישמח אביך - זה הקב"ה, ואמך - זו החכמה, שנאמר (משלי ב ג): "כי אם לבינה תקרא".
עריכה (משלי כג כט): "למי אוי, למי אבוי, למי מדינים, למי שיח, למי פצעים חנם, למי חכלילות עיניים"
אמר רבי סימון: בוא וראה כמה קשה יין, [1]ששלוש עשרה ווי"ן רבים של "וי", מילה המביעה צער נאמרו בו מתחילה עוד לפני הפסוק האחרון, שבו קילל נוח את כנען, ואלו הן: (בראשית ט כ): "-
- ויחל נוח
- ויטע כרם
- וישת מן היין
- וישכר
- ויתגל בתוך אהלה
- וירא חם אבי כנען את ערות אביו
- ויגד לשני אחיו בחוץ
- ויקח שם ויפת את השמלה
- וישימו על שכם שניהם
- וילכו אחורנית
- ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו
- וייקץ נח מיינו
- וידע את אשר עשה לו בנו הקטן
- ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"
בא שלמה ופירש בחכמתו:
- למי אוי - למי שהוא שיכור,
- למי אבוי - ווי לזה, ווי לאבותיו, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (דברים כא יח): "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה".
- למי מדינים - שמתוך שמשתכר ביינו, הוא מגלה סוד שבין אדם לחבירו, והוא משלח מדנים.
- למי שיח - שמתוך שמשתכר ביינו, הוא מוציא שיח ביותר.
- למי פצעים חינם - שמתוך שמשתכר ביינו הוא הולך ועושה פצע וחבורה חינם. למה? מפני שאין לו דין.
- למי חכלילות עיניים - אם זכה אדם ושתה כדי צרכו, הוא מתוק לחכו.
דרש רבי ישמעאל: (בראשית מט יב): "חכלילי עיניים מיין" - תנו לו יין, שהוא ערב לחכו. ולמי הוא ערב? רבי אליעזר אומר: לזה שהוא שותה כדי צרכו. רבי יהושע אומר: לזקן, שנאמר (בראשית מט יב): "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.", אמר רבי ירמיה: אל תקרי לבן שִׁנַּיִם אלא לבן שָנִים: מה חלב הזה מרצה דעתו של תינוק, כך היין משיב דעתו של זקן. מה כתיב אחריו?
(משלי כג ל): "למאחרים על היין, לבאים לחקור ממסך". אמר רבי אלעזר: אוי לזה שמ ניח דברי תורה ומשכים על היין, מה כתיב אחריו?
(משלי כג לא): "אל תרא יין כי יתאדם, כי יתן בכוס עינו" - אמר רבי יוחנן: בכיס כתיב, וקרי בכוס, ולמה זה? קונה הוא נותן עיניו בכוס, ומוכר הוא נותן עיניו בכיס. מה כתיב אחריו?
(משלי כג לב): "אחריתו כנחש יישך וכצפעוני יפריש" - מה הנחש נושך וממית, אף היין נושך וממית, מה צפעוני הפריש בין מיתה לחיים, אף היין מפריש בין מיתה לחיים.
הערות שוליים עריכה
- ^ (ט) ששלוש עשרה ווי"ן נאמרו בו מתחילה - סנהדרין ע א, ובמדרש (בראשית רבה לו ד): "אמר ר"י: לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה ווי"ן י"ד פעמים", וע' שם בפירוש מהרז"ו.
<< · מדרש משלי (בובר) · כג · >>