מדרש משלי (בובר) טו

<< · מדרש משלי (בובר) · טו · >>

עריכה (משלי טו יז): "טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו". אמר רבי לוי: כנגד מי אמר שלמה פסוק זה? כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה. פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין אותו:

בא אחד מהם, נשתטח לפניו, ואמר לו 'אדוני המלך! אם רצונך, גלגל עמי היום'. מיד הלך עמו, והעלהו לעליה וזבח שור, הביאו לפניו מטעמים רבים, והתחיל משמיע לו דברי מלכותו, ואמר לו 'זכור אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך?' מייד, כיוון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל בוכה וגועה, וכן כל אותה הסעודה, עד שעמד משם שבע מבכייתו.

למחר פגע בו חבירו, התחיל משתטח לפניו ואמר לו 'אדוני המלך, רצונך שתגלגל עמי היום?' אמר לו 'שמא אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה חבירך אתמול?' אמר לו 'אדוני המלך, איש עני אני, אלא אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי'. באותה שעה הלך לביתו, רחץ לו ידיו ורגליו, והביא לו מעט ירק, והתחיל אותו האיש מנחמו, ואמר לו 'אדוני המלך, שבועה נשבע הקב"ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו, שנאמר (תהלים קלב יא): "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך", אלא כך הוא דרכו של הקב"ה, מוכיח וחוזר ומוכיח, שנאמר (משלי ג יב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה", אבל הקב"ה מחזירך למלכותך'. כיוון ששמע שלמה כך, מייד נתקררה דעתו עליו, ושמח מאותה סעודה של ירק, ועמד משם שבע.

אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי אבון בן בנימין בשם רבי יוסי בן זמרא: כיוון שחזר שלמה למלכותו, כתב בחכמתו "טוב ארוחת ירק ואהבה שם" שאכלתי אצל העני "משור אבוס ושנאה בו" שהאכילני אותו עשיר שהזכירי צערי.

עריכה (משלי טו יח): "איש חמה יגרה מדון" - אמר רבי נחמיה: זה שדעתו קצרה עליו. "וארך אפיים ישקיט ריב" - זה שדעתו ארוכה עליו.

תמן תנינן (משנה אבות ד א): "איזהו גיבור - הכובש את יצרו", שנאמר (משלי טז לב): "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר".

עריכה (משלי טו כ): "בן חכם ישמח אב" - בשעה שהוא לומד תורה; "וכסיל אדם בוזה אמו" - זה שיוצא לתרבות רעה.

עריכה (משלי טו כט): "רחוק ה' מרשעים" - אמר רבי אחא בר חנינא: בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של אביו: דוד אמר (תהלים קמה יח): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ושלמה אמר "רחוק ה' מרשעים" - אלו שאין עושים תשובה כל עיקר, "ותפילת צדיקים ישמע" - בשעה שמתפללין עם הציבור.

עריכה (משלי טו ל): "מאור עיניים ישמח לב" - אלו בעלי תורה, שהן מאירין עיניו של אדם ומשמחין ליבו, שנאמר (תהלים יט ט): "מצות ה' ברה מאירת עיניים".

אף שמועה טובה משמחת ליבו של אדם, שנאמר "שמועה טובה תדשן עצם": מעשה היה באספסיינוס קיסר שבא להחריב את ירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי, אמר לאנשי ירושלים 'שגרו ממני קשת אחת או חץ אחד ואלך לי מעליכם', אמר להם פעם ראשונה ופעם שניה ולא קיבלו עליהם, באותה שעה אמר להם ריב"ז 'גורמין אתם לעיר הזאת שתחרב ולבית הזה שיישרף!' אמרו לו 'כשם שיצאנו על השרים הראשונים והרגנום, כך נצא על זה ונהרגנו'. כל דבר ודבר שהיה ריב"ז אומר להם, היו שם חסידים וכשרים והיו כותבים אותם בשטרות, וכורכין אותם בחצים, וזורקים אותם חוץ לחומה, ואומרים 'ריב"ז אוהבו של מלך'. כיוון שהיה רואה ריב"ז שלא קיבלו דבריו עליהם, אמר לתלמידיו 'עמדו והוציאוני מכאן'. נתנו אותו בארון ונטלוהו, רבי אליעזר בראשו ורבי יהושע ברגליו, היו משמשין והולכין עד שהגיעו לפתחה של מדינה, כיוון שהגיעו לפתחה של מדינה אמרו להם 'עמדו!' - 'פתחו לנו כדי שנצא ונקברנו'. אמרו להם השוערים 'לא נפתח עד שנדקרנו תחילה לידע אם חי אם מת הוא', אמרו להם 'גורמין אתם שתוציאו שם רע על מדינתכם, שיהיו אומרים 'אף דקרו לרבן', ובסוף עמדו ופתחו להם. כיוון שראה ריב"ז שיצא חוץ מפתחה של מדינה, הלך ושאל בשלומו של אספסיינוס כדרך ששואלים בשלומו של מלכות, אמר רבה 'דידו מני פלטור דמלכותא'. אמר לו 'את הוא בן זכאי?' אמר לו 'הן'. אמר לו 'הרגתני!' קראת לי מלך, יחשבו שאני מורד במלכות ויהרגו אותי. אמר לו 'אל תירא, שכך כתוב בידינו, שאין הבית חרב בידו של הדיוט, אלא ביד המלך', שנאמר (ישעיהו י לד): "והלבנון באדיר יפול". מסרו לשני פקידים. לאחר שלושה ימים בא לו איגרות מרומי, אמרו לו 'מת נירון המלך והמליכוך אנשי רומי', באותה שעה כשבאו לו איגרות מרומי היה יושב במרחץ, בא להנעיל מנעלים, הנעיל את הראשון, בא להנעיל את השני ולא נכנס, והיה ריב"ז עומד, אמר לו 'המעשה הזה מהו?' אמר לו 'מתוך שמועה טובה ששמעת נתעלה בשרך עליך, אלא אם יש לך אויב העבירו לפניך, מיד בשרך מתרפה והמנעל נכנס', עשה כן ונכנס, אמר לו 'בן זכאי, כל החכמה מאין?' אמר לו 'מחכמתו של שלמה, שכן מפרש בחכמתו ואומר "שמועה טובה תדשן עצם", אמר לו 'שאל לך שאלה', אמר לו 'שואל אני ממך את יבנה, שאלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואקיים בה כל מצוות שבתורה', אמר לו 'הרי היא נתונה לך במתנה'.

עריכה (משלי טו לא): "אוזן שומעת תוכחת חיים - בקרב חכמים תלין", אבל אם לא הטה ליבו לתוכחת חיים -

(משלי טו לב): "פורע מוסר מואס נפשו, ושומע תוכחת קונה לב". אם השחית נפשו - בדברי תורה קונה לב, זו חכמה שנתונה בלב , שמתוך כך זוכה לכבוד ולענוה, שנאמר -

(משלי טו לג): "יראת ה' מוסר חכמה, ולפני כבוד ענוה".

תמן תנינן: (שיר השירים רבה א א ט): "רבי פינחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה לידי יראת חטא, יראת חטא לידי חסידות, חסידות לידי רוח הקודש, רוח הקודש לידי תחיית המתים, ותחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב:

זריזות לידי נקיות - שנאמר "וכילה מכפר את הקודש" (ויקרא טז כ).
נקיות לידי טהרה - שנאמר "וכיפר עליה הכהן וטהרה" (ויקרא יב ח).
טהרה לידי קדושה - שנאמר "וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל" (ויקרא טז יט).
קדושה לידי ענוה - שנאמר "כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז טו).
ענוה לידי יראת חטא - שנאמר "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כב ד).
יראת חטא לידי חסידות - שנאמר "אז דיברת בחזון לחסידך" (תהלים פט כ).
חסידות לידי רוח הקודש - שנאמר "אז תבין יראת ה'" (משלי ב ה).
רוח הקודש לידי תחיית המתים - שנאמר "ונתתי רוחי בכם וחייתם" (יחזקאל לז יד).
תחיית המתים באה על-ידי אליהו זכור לטוב, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים וגו'" (מלאכי ג כד)."

אמר רבי יצחק בר אלעזר: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה סנדל לעקבה:

עטרה לראשה - שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'"
סנדל לעקבה - שנאמר (משלי כב ד): "עקב ענוה יראת ה'".

לכך נאמר: "יראת ה' מוסר חכמה".

<< · מדרש משלי (בובר) · טו · >>