פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

כ' הד"מ כתב הב"י בתנור קטן שרי ואף על גב דאין אנו בקיאין איזה מקרי קטן או גדול ולכן כולם אסורים וכמ"ש הטור סי' תק"ד מ"מ מאחר שכ' הטור בסי' זה דמות' להסיק תנור חדש ש"מ דסתם תנורי' שלנו אינן נקראי' גדולים וכן נתבא' ביורה דעה סי' צ"ז עכ"ל, ועוד נ"ל להקל דהא אין דרכן של תנורים שלנו ליפחת ועוד דתנור גדול היינו שמחזיק י"ב עשרוני' של מצה עמ"ש סי' תמ"ז ומשמע מכאן ומל' הר"מ דעכ"פ אין איסו' להסיר תנור חדש דאינו נגמר בהסק' עד שיפיגנו בצונן וכמ"ש ס"ה ומיהו י"ל דוקא בתנורים שלהם שהיו עשוים כקדירה של חרס אבל בתנורים שלנו ודאי נגמרים בהיסק ראשון שהטיט מתייבש ומתחזק ע"י היסק וגרע מבישול קדירות חדשות שאסור כמ"ש ססי' תק"ב ועמ"ש ס"ה:

סעיף בעריכה


(א) בתוך התנור:    לכאורה משמע דנקט תוך התנור משום דרגילין להיות שם עצים אחרים ולכן אף על פי שהם אינן רבים על אלו מותר להוסיף עליהן אבל נפל למקום שאין שם עצים אסור להרבות עליהן וכ"פ ביורה דעה סי' צ"ט ס"ו וכ"פ הר"ן והא דכתב סימן תק"א ס"ו בהג"ה דמותר להרבות על כלים שאני התם דהכלי עדיין היתר הוא אלא שאחר שיתחיל לישרף יהיה איסור ואין זה מבטל איסור:


(ב) שלא יהיו כו' ניכרים:    ויש"ש ס"ו כתב דאפי' ניכרים שרי ובלבד שלא יזיז עצי האיסור כשרואה אותן ואף על גב דבשאר איסור כשניכר לא שייך ביטול הכא מקלינן משום דמקלי קלי איסורא, והב"ח כתב למעשה צ"ע ועיין סי' תרכ"ו ס"א מ"ש:


(ג) ומבטלן:    אף על גב דדשיל"מ לא בטיל הכא כיון שאין נהנה מהם עד אחר שנשרפו אופה בהן פת מותר אבל אסור להתחמם בהן בשעת ביעורן או ליהנות לאורן (וכמ"ש סי' תרע"ז והע"ש לא ע"ש בטור) וכ"מ ברא"ש שכ' גבי לפידים שיכול לבטלם ברוב ולא כ"כ גבי פתילות עיין סוף סי' תק"א וכ"מ בב"ק דף ק"א ע"ב וצ"ע דהתוס' כתבו בפסחים דף ה' דכל דבר שאין יכול ליהנות מהן בתחלת ביעורן אסור לשרוף בי"ט ע' סי' תמ"ו ואפשר לומר דשרי להתחמם בהן בשעת ביעורן דעכ"פ ההנאה באה לו מן החום וכבר כלה האיסור אבל ליהנות לאורן אסור דנהנה מן האור עצמו ולפי מ"ש סי' שכ"ה ס"ד לק"מ דמוקצה אינו אסור בהנאה ואיסור ההסקה משום טלטול עצים הוא וכ"מ סי' רע"ו ס"א:


(ד) בתנור בשבת:    דאע"ג דלא הוי הכנה ממש מ"מ הוי כעין הכנה דאורייתא ואין מבטלין איסור דאורייתא ובטור משמע דהוי דאורייתא וביש"ש כתב דהתלישה הוי הכנה גמורה ומ"מ משמע בר"ן דלא הוי הכנה דאורייתא כיון דאלו היה לו חולה היה רשאי לבשל באלו העצים אם כן שבת לעצמו הכינה ועיין סי' תקי"ג ואם נתלשו בי"ט לכ"ע אין אסורין בשבת אלא מדרבנן דמדאורייתא מותר להסיקן בי"ט עצמו אלא דאסרי להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש ועוד דנולד הוא כמ"ש התוס' דף ב' וכ"כ המאור גבי עכו"ם שהביא דורון ובפ"ד דפסחים מצריך לתרווייהו ע"ש והרא"ש והרי"ף כתבו דה"ל נולד ואסרי להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש משמע דחד טעמא נינהו ע"ש [וא"כ] עצים שנשרו בי"ט מותר להסיקן בשבת ע"י עכו"ם ביטול ברוב ועיין סוף סי' רע"ו ומ"ש סי' תמ"ה:

סעיף געריכה


(ה) מתקן מנא:    והרא"ש כתב דמיחזי כמתקן מנא ולטעם זה אפי' יבש אסור, אא"כ הוכן לכך מעי"ט עיין סוף סי' תק"ב:

סעיף דעריכה


(ו) והאפר שבו:    אבל אסור להשכיב העפר דמוקצ' הוא (ב"י ב"ח) ואם כן אפר שהוסק בי"ט ונצטנן נמי אסור כמ"ש סי' תצ"ח סט"ו ונ"ל דאם נצטנן וחזר והוחם שרי כמ"ש סי' ש"י ס"ג ועיין סוף סי' תק"ט:


(ז) מותר לגורפו:    אפי' נפל לתוכו מעי"ט ולא ידע מזה או שלא היה לו שהות לתקנו (ב"י יש"ש) עיין רסי' תק"ט:


(ח) תנורים שלנו:    מ"מ אם התנור גדול וגרף מקצתו ואפשר לאפות באותו מקצת אלא שהוצרך לכבדו שלא יגע בפת ויחרך מקצתו אסור ובכיבוי לא אמרי' מתוך שהותר לצורך הותר' שלא לצורך (ב"ח) ועיין רסי' תקי"ד ועיין סי' תק"ב ס"א בהג"ה דמשמע דאפי' לצורך אכילה דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קודם לכן:


(ט) ע"ג גחלים:    ואף על פי שאפשר לצלות בשפוד או לבשל שרי כיון שאינו מכבה גמור שסופו מבעיר (הר"ן ומלחמות ובב"י סי' תקי"א) וא"כ צ"ע מ"ש כאן וה"ז כמניח בשר על גבי גחלים שהרי כאן הוי כיבוי גמור ושרי משום דא"א בע"א לכן נ"ל דס"ל כשפירש"י דכיבוי גמור הוא ושרי משום דחשיב א"א בע"א דרוצ' לאכלו כך וכיוצא בזה איתא ביורה דעה סי' ס"ט סי"ד לענין דשיל"מ ע"ש:

סעיף העריכה


(י) מותר להסיקן:    שאינו נגמר בהסקה עד שיפיגנו בצונן (הרא"ש) ועמ"ש ס"א:


(יא) כדי לאפות בהן מותר:    ול"ד לליבון אבנים שאסור כמ"ש סי' תק"ח דהתם תיקונו של כלי הוא קודם לתשמישו שמשתמש בו אבל הכא בשעת תשמיש הוא שמתקנו לתשמישו (הר"ן) והתוס' כתבו כיון שהוא עושה ע"י משקין אינו ודאי חוסמן עכ"ל, וצ"ע מ"ש דאסור לבשל בקדירות חדשות כמ"ש ססי' תק"ב ונ"ל דקדירות מתחסמין ודאי ע"י משקין כצ"ל לדעת הרא"ש, והמרדכי כתב דמותר להפיג תנור משום דהוי מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותו מעי"ט עכ"ל פירוש שלא ידע מאתמול שיוסק כ"כ שיצטרך להפיג' בצונן משא"כ קדיר' הו"ל לבשל בה מאתמול וליבון אבנים הוי חיסום ודאי:


(יב) מותר לשרות:    אבל אם כבר גרף רק שרוצה לגרוף פעם אחרת הגחלים הקטנים ליפות אסור מאחר שמכבה (יש"ש ב"ח) וכ"מ ברא"ש וטור אף על פי שהב"י כתב לדייק מדברי המ"מ שמותר לגרוף כדרכו בחול ואינו חושש אינו נ"ל דהא המ"מ כתב הואיל וא"א בלא כן משמע דאם אפשר לאפות בלא גריפה אסור לכן יש להחמיר וכתב האגודה אחר שכבדו התנור אסור לטבל המכבדת במים לכבותה שלא תשרף:

סעיף ועריכה


(יג) מותר לאפות:    כתב הא"ח בשם הרא"ה דוקא במתכוין להשביח הפת אבל בלא"ה אסור ע"כ ואין נראה כן מדברי הפוסקים (ב"י) ול"נ להחמיר אף על גב דבסי' תק"ג כ' אפי' עושה לצורך חול שרי לבשל בקדיר' א' שאני התם דחד טירחא הוא אבל הכא כל ככר צריך טירחא בפ"ע ועמ"ש שם:


(יד) בתנורים שלנו:    ורש"ל כתב מדסתמו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ש"מ דאפי' בתנורים שלנו מותר ודוקא כשצריך לאכול אבל אם אין צריך לאכול רק שמערים לאכול מעט ממנו אסור עיין סי' תק"ג עכ"ל:

סעיף זעריכה


(טו) מאמש:    או שהי' דעתו על הטיט שברחוב (מרדכי) וכב"י איני יודע מה מלמדינו ול"נ דקמ"ל דאע"פ שלא עשה בו סימן שרי דדוקא בטיט שבנהר שעדיין מחובר לקרקע צריך לנתקו מאתמול אבל טיט שמונח ברחוב תלוש הוא ולא בעי סי' ומיהו דוקא בטיט שא"צ גיבול דומי' דעל שפת הנהר שמגובל מסתמא:


(טז) לגבל אפר:    ואפי' למ"ד בסי' שכ"ד ס"ג דמידי דלאו בר גיבול הוא נתינת מים זהו גיבולו מ"מ הכא שרי כיון דלצורך אוכל נפש הוא לשמור חומו אבל בטיט אסור דנרא' כמתקן לבנין וביש"ש פסק כר"ת דאסור לגבל האפר במים רק להניחו עליו כך עיין סוף סי' רנ"ט: