פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תסא

סעיף אעריכה


(א) הסיקוהו כמה פעמים:    ובדיעבד נ"ל דיש להקל אבל אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס ובעי הסקה היטב כמ"ש סי' תנ"א סא"ב, אך יש לספק מאחר שאין נזהרין בחג השבועות כשאופין חלב בלי הכשר התנור וסומכין על ההיסק וצריך לומר דס"ל דאע"פ שאין מהלכין על פני כולו שרי כיון דהתירא בלע וכמ"ש סס"ד א"כ גם בחמץ היה לנו להקל בדיעבד כמ"ש רמ"א שם: ומ"מ נ"ל לאסור, וגם בחג השבועות יזהר בזה:


(ב) קרקע חדש:    כעובי אצבע (לבוש): וקשה דהא צד העליון שבתנור בולע ג"כ מחמץ עמ"ש סי' תנ"א ססכ"ב, וצ"ל דכשמסיקין אותו לאפות מתלבן ע"י השלהבת אבל כוביא שע"ג התנור כיון שאין מסיקין בתוכו אם רוצה להשתמש בו בפסח צריך להטיח מכל סביביו ולמעלה:


(ג) טוב וישר כו':    נ"ל הטעם משום דחמץ אסור בהנאה וכשהסיק בראשונ' שמא היה שם חמץ בעין ונשרן, נמצא נהנה מחמץ, ולכן אפי' אופה קודם זמן איסורו מסיקין שנית וכמ"ש סי' תמ"ה, א"נ הטעם דיתירא שישרף הפת ולא יסיק כ"כ היטב ולפ"ז צריך לשהות בנתיים עד שיצטנן קצת התנור ואחר כך יסיק שנית והא דעושין בבשר וחלב הכל בהיסק אחד בחמץ החמירו יותר:

סעיף בעריכה


(ד) יש אוסרין:    דעד שלא יסיק יבא לידי חימוץ, עיין רשד"מ ח"א סי' נ"ו:

סעיף געריכה


(ה) שאם פורסין אותה:    ואי' במנחות דף ע"א ע"ב ברש"י דאפי' נפרכ' כשמטלטלין אותה יוצאין בה:


(ו) תוכל לבוא:    ואסור' אבל משנאפית כל כך תו לא אתי לידי חימוץ והיינו קרימת פנים תוס' מנחות דף נ"ז ע"ב (מרדכי פ"ג דפסחים) ועמ"ש ס"ה ועיין סי' רנ"ד:

סעיף דעריכה


(ז) במצ' שרוי:    מדסתם הרב"י משמע דאפי' ביין שרי כמ"ש בשם הרוקח אבל לא ברותחין ולא במרק (מהרי"ל) אבל מלשון הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דדוקא במים אבל לא ביין שמבטל טעם מצה וכ"כ מהרי"ו דאף דשרי להטביל פסח במשקין היינו משום דנפיש טעמא טפי ממצה כדאי' בגמ' דף קי"ט, ולכן אין להקל אם לא לחולה, ואף במים כתב הרי"ף דלא שרינן אלא לזקן או לחולה, וכ"מ מלשון הש"ע ובגמ' שכתב יוצא אדם וכו' משמע בדיעבד וכל זה בין בברכת על אכילת מצה בין באפיקומן:


(ח) אם בשלה:    אף על פי שלא נימוחה מיהו כלי שני אינו מבשל מ"מ יש להחמיר, אם לא לצורך כמ"ש סי' שי"ח:

סעיף העריכה


(ט) לא נאסרה:    דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל לכ"ע אינו אוסר עיין סי' תמ"ז סס"א:


(י) נטילת מקום:    היינו כעובי רוחב אצבע:


(יא) שאין שולט שם האש:    היינו שנדבק הכפל אבל בסמוכי' בלי דיבוק אף על פי שכמעט נדבק הכפל להדדי שרי (ד"מ מהרי"ל) והב"ח כ' אף על פי שאין כפולה ממש אם לא קרמה פניה אסור (כמ"ש ס"ג) וכ"כ בשארית יוסף דאפי' ספק אם קרם פניה אסורה ול"נ דדוקא במצה כפולה יש להחמיר דאיכא תרתי לריעותא אבל אם אין בה ריעותא רק שלא קרמו פניה אין לאוסרה כמ"ש הב"י לדעת הטור ע"ש וכ"מ בש"ע ובהג"ה ואף על פי שדעת ר"ש שבמרדכי אינו כן נ"ל דאין להחמיר:


(יב) מקום הדבוק:    ומשליכו (כתבי מהרא"י) אפשר דס"ל כיון דלאו חמץ גמור הוא אין טעון שריפה אבל רש"ל כ' דבעי שריפה ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאע"ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ"כ בט"ז ביורה דעה סי' ק"ה שכ"ד רמ"א וכ"כ מור"ם לובלי"ן סי' ק"ה וז"ל כיון דמקום הדבק אינו חמץ גמור גם אינו דבר הנימוח ונבלל לא נתפשט ממנו בשאר המצה רק טעם וריח מעט כמ"ש הטור דדמי לפת חמה וחבית פתוחה א"כ א"א שאין במצה ס' נגד מעט טעם שנתפשט וכן נהג מורי חמי מהרי"ך וכן אני נוהג עכ"ל וכ"מ במהרי"ל אבל רש"ל וב"ח ומהרא"י מצריכים ס' נגד הדבוק וכ"מ בד"מ ומ"מ נ"ל דלא בעינן ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר:

כתב רש"ל מצה שיש בה כפל ונגע אותה מצה אפילו בנשיכה בחבירתה אין אוסרת חבירתה דנשיכה אינה אלא כנגיעה ואין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב (ונ"ל דאם המצה משוחה בשומן יש לאסור דאע"ג שכ' ביורה דעה סי' ק"ה ס"ז שאם האיסור אינו שמן אפי' ההיתר שמן אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מ"מ הא מנהגינו להחמיר אפי' בצלי ומליחה וכמ"ש סי' תמ"ז סס"א) רק כשיפרידם זו מזו צריך ליזהר שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור כדי קליפה ודוקא שנשכה בחברתה במקום שלא היתה כפולה אבל אם נשכה במקום הכפל אז אוסרת חם אפי' בלא רוטב כמו בשאר איסורים עכ"ל, ומ"מ נ"ל דלדידן אין אוסרת יותר מכדי נטילה וכמ"ש הט"ז ביורה דעה סי' ק"ה, ועוד דלא עדיף מחמץ גמור שנגע במצה דהרי כתב מור"ם לובלי"ן וז"ל מצה כפולה ונפוחה לא נמצא בפוסקים רק מהרא"י כתב דין כפולה, ומהרי"ל כתב דין נפוחה מ"מ צריכים אנו להשוות דעתינו לדעתם עכ"ל, א"כ אין להחמיר בה כולי האי ועיין סי' תנ"א סי"ט לענין המרדה וע' רדב"ז ח"ב סי' ק"ס:


(יג) נפוחה באמציעתה:    פי' שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה ואם לאחר שנאפית טחו אותה בשומן והחזירוה לתנור ונעשית נפוחה שרי (עמ"ש ס"ג) ועי"ל נפוחה באמציעתה שלא נחלקו כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה כמו שהוא בלחם חמץ (ב"ח) ומור"מ לובלי"ן כתב כפי' הראשון:

והט"ז האריך למעניתו שלא לאסור מצה נפוחה וסיים וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם א' מן חותני שאסר שום מצה מחמת שנפוחה באמצעית' ואמר בכל פעם שזה בא מחמת דקירת המצו' או שלא נערכה העיסה כראוי רק שבחיבורו פסק שיש פרושים לאסור ולאו דסמכא נינהו כי כל ימיו לא אסר דבר זה ואדרב' שחק על האוסרין ע"כ אין להפסיד ממון ישראל בשביל זה, וכדאי הוא הרב מהר"ש שמיקל בכל ענין באפייה כמ"ש במהרי"ל עכ"ל ט"ז, והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור וגם מהר"ש לא התיר אלא בעלה בתחתיתו קרום כמו שעולה על הפת אף על פי שהיתה כמו אגרוף וכמ"ש רמ"א אבל נפוחה באמצעיתה לא התיר (מיהו בהגהות מהרי"ל דפוס הנווא' כתב דמהר"ש התיר נפוחה שעלתה מחמת אפייה):

ומ"ש שהב"ח שחק על האוסרין נ"ל ששמע וטעה היינו שיש אוסרין אם נמצא נקב במצה והוא גדול כאגוז או כאצבע קטנה אף על פי שלא עלה העליון למעל' על זה שחק ואמר שבא מן הדקירה והעריכה אבל כשהעליון עלה למעל' דזה ודאי אסור כמ"ש בחבורו ואפי' ס' לא מהני אפי' קודם פסח דכולה נתחמצה וכ"כ מור"ם לובלין בתשובה ואפי' בנקב ראיתי גאוני דורינו מורין לאסור מקום הנקב בלבד ושאר המצה מתירין אפי' תוך הפסח ועמ"ש סי' תל"ט סס"ב בשם מהרי"ל דמשמע דאפי' בא מחמת העריכה או הדקירה הוי כמצה כפול' מ"מ אין מחמירין לאסור כולה, וכן מ"כ בשם הגאון מהר"ר ישעיה הורווי"ץ ואם יש שני נקבים תוך נקב חוששין לאסור כולה, ומ"כ אם הנקב חלק מותר אם יש בלעזלי"ך בתוכו אסור:


(יד) שלא יגעו זה בזה:    ובדיעבד אם נשכו זה בזה ושניהם נוגעים בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפת כדינו ומותר (רש"ל בתשו' וע' במהרי"ו):