פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

כל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימ' אחת (של"ה):


(א) מעומד:    כדי שיסמוך לו הקדיש מיד משמע דכשמתפלל ביחיד א"צ לעמוד וה"ה בשבת שהחזן מנגן בא"י א"צ היחיד לעמוד כשאומר ישתבח (ב"ח) אבל בסוף סימן נ"א משמע דצריך לעמוד:

סעיף בעריכה


(ב) אין לומר:    דהיא ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה כמ"ש ריש סימן נ"א:

סעיף געריכה


(ג) אין לברך:    דהרי אפילו לצורך מצוה אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"א ס"ד:


(ד) ימתין הש"ץ:    אבל היחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש"ץ יאמר ישתבח מיד:


(ה) וישתוק:    פי' שלא יפסיק בדבור וכתב ר"מ מינץ סי' ח' בשם מהרי"ל דיכול להמתין חצי שעה עם ישתבח דזהו שיעור כדי לגמור כולה דא"צ לחזור לראש לכ"ע ועיין ריש סימן ס"ה, ומ"מ נ"ל דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור כולה א"צ לחזור לראש עמ"ש סי' קפ"ג:

סעיף דעריכה


(ו) ש"צ צריך כו':    עיין סימן תקע"ט גבי תענית בעינן עוד דברים כהנה והכל לפי הענין:


(ז) אפי' בילדותו:    היינו שלא למנותו לכתחלה אבל אין מעבירין אותו מפני זה וכשיוצא עליו ש"ר עתה והוא קלא דלא פסק אפי' יחיד יכול למחות להעבירו (ראב"ח ח"ב סי' מ"א) ע"ל סכ"ה כל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפי' מיעוט יכולין למחות (ראב"ח ח"ב סי' כ"ז ורשד"מ ומ"צ ח"י סי' ע"ז) אם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש חרם שלא לשנות גזירתם אז אין מועיל מחאת הפרנסי' [מ"צ שם] ראוי שש"ץ יהי לו בגדים ארוכים שלא יראה רגליו ויכנס לב"ה ראשון ויצא אחרון (רמ"מ סי' ח'):

סעיף העריכה


(ח) מותר להיות ש"ץ:    דלא מקרי אין פרקו נאה אלא דוקא שהיה מועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבאה לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל (ד"מ א"ז) ומזה הלשון משמע דאפי' עבר פעם א' במזיד ושב שרי עד שיהא מועד לכך ועיין ביורה דעה סי' ב' וצ"ע למה כ' רמ"א דבמזיד לא ור"א ששון סי' קנ"ז כ' בשם רא"ם סי' פ"ז דאפי' המיר ושב יכול להיות ש"צ קבוע וכ"כ בכ"ה בשם מהר"א בתשו' ב"י סי' ג ועיין ראב"ח ח"ב סי' מ"ב והרי"ט ובמ"צ ח"א סי"ח כ' דמי שנעשה תוגר וחזר יכול להיות ש"ץ לכ"ע ורש"ל בתשו' סי' כ' כתב דלא בעינן כל המדות אלא בת"צ ע"ש ועיין בתשו' ר"ש הלוי חי"ד סי' נ"ה ורש"ך ח"ב סי' ק"ז ש"ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש"ץ (מ"ץ ח"ב סי' ע"ה) ועיין ברש"ל סי' כ' ונ"ל דאם עבר עבירה באונס לכ"ע מותר וכמ"ש סי' קכ"ח, טוב לחזור אחר ש"ץ בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' (ב"ח רש"ל) מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש"ץ שדרך הקדוש ברוך הוא להשתמש בכלים שבורים כדאמר במדרש ויראו שלא יהיה ש"ץ טיפש (רש"ל פ"ק דחולין) אבל בזוהר אמור ע' קע"ג אי' דהא דקב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח אבל מי שיש בו מום הוא פגום ע"ש שהאריך בזה ולכן כהן בעל מום פסול לעבודה וא"כ גם בש"ץ יש ליזהר, ועוד הקריבהו נא לפחתך וגו':

סעיף ועריכה


(ט) מפני כבוד הצבור:    ואם רצו הצבור למחול על כבודם רשאים (ש"ג וכ"כ הר"י לדעת הרמב"ם) אבל ממ"ש בסמוך שלא יתמנה מפי הצבור משמע אפי' הצבור מוחלין אסור וכ"כ הב"ח עב"י ומ"מ לכתחלה אין לעשות כן ולענין תענית משמע בסימן תקע"ט דבעי' זקן ממש דלא כדמשמע בתו' דמגילה דבנתמלא זקנו סגי:


(י) משהביא ב' שערות:    וכל שבא לכלל י"ג אין מדקדקין בשערות כמ"ש סי' נ"ה ס"ה:

סעיף טעריכה


(יא) סריס:    נ"ל דוקא שנראו בו סימני סריס כמ"ש סי' נ"ה ס"ה ורש"ל כ' בחולין סי' מ"ה שאין זה כבוד צבור למנות סריס:

סעיף יעריכה


(יב) ערבית במ"ש:    דהא אינו מוציא הרבים ידי חובתן דהא אין מחזירין התפלה רק שאומר קדיש וברכו:


(יג) אין לו י"ג:    פי' דבמדינתנו מתפללין ערבית מבע"י והוא לא נכנס בשנת י"ד עד תחילת ליל שבת שהוא יום שנולד בו, אבל אם מתפללים ערבית בלילה מותר לעבור לפני התיבה, והא דאמרי' בכ"מ י"ג שנה ויום אחד פי' דבעי' י"ג שנה שלמים וכיון שמתחיל היום שנולד בו יום א' קרינן ביה (ב"ח) ונ"ל שגם דעת רמ"א כך היא עמ"ש סי' נ"ה ס"ט וכ"כ הש"ך בחושן משפט סי' ל"ה באורך ובסמ"ע:

סעיף יאעריכה


(יד) ש"ץ שמאריך כו':    מי שיש לו קול נעים ירנן להקב"ה ולא שאר רננות ואם רק יקנח ואח"כ יתפלל (ס"ח סי' רנ"א):

סעיף יבעריכה


(טו) לאלפי"ן עייני"ן:    פי' הברת העיי"ן בחוזק ועמוקה יותר מהברת האל"ף וה"ה למי שקורא חית"ן ההי"ן, ואם כולם מדברים כך מותר להיות ש"ץ (רדב"ז ח"ב סימן מ"ה ורי"ט ח"א סי"ו וע' בס"ח סימן י"ח) (כ"ה):

סעיף ידעריכה


(טז) סומא חייב בכל המצות:    דאין הלכה כר"י פ' החובל וכ"פ הב"ח דלא כנ"ץ:

סעיף טזעריכה


(יז) אינו מסרב לו כלל:    דאין מסרבין לגדול וכתבו התו' ספ"ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב ועמ"ש סי' ק"ע ס"ה:

סעיף יחעריכה


(יח) אמתלא לדבריו:    כגון שאומר שעושה כן לכבוד המקום דרך ענוה וללבוש לבנים מ"מ כיון שהצבור מבקשים ממנו להתפלל להם כך אין ראוי להיות סרבן (שם):

סעיף יטעריכה


(יט) ונדחו דבריהם:    דגר יכול לומר אלהי אבותינו דאברהם נקרא אב המון גוים:


(כ) אפילו יחיד:    וגם בכל המינוים יכול למחות ואפילו במרביץ תורה (רשב"ם סי' מ' ור"ב סימן כ"ה ומ"צ סי' ע"ה ע"ו) מיהו דוקא כשרוצה לקבל אחר ע"ש (כ"ה) וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א כתב דוקא שיש אחר לשכור בדמיו של זה אז יחיד יכול למחות, ובלבוש כתב ועכשיו הולכין אחר רוב פורעי המס אפי' פסולי קורבה ביניהם ויש מקומות שממנין י"א או י"ג אנשים על זה והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד וכ"כ בכ"ה בשם רשד"מ ומהר"א די ביטין סי' ב', ונ"ל דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכלם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא, וכ' ראב"ח ח"ב סי' מ"א אפי' למ"ד יחיד יכול למחות אם בא בטענת פסול אין יכול למחות דיש לחוש לפגמו:


(כא) שכבר הסכים עליו:    ורבים יכולים למחות אפי' אחר שהסכימו (כ"ה) אפי' מיעוט כופין את הרוב לקבל מרביץ תורה (ר"ש הלוי כ"ה):


(כב) קודם שהסכים עליו:    אבל אם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש"ץ מחוייב לו' בפירוש שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו [מהרמ"פ שם] ועיין סימן תקפ"א:

בד"מ בשם א"ז אין ש"ץ צריך להחניף לצבור במילי דשמי' וצריך להוכיחן ובשם ר"י חסיד כ' ש"ץ צ"ל אהוב לקהל שאל"כ כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם הוא שונאו לא יעלה וכו' ועיין במהרי"ל סי' ק"ב שכתב אף כשקורין אותו לא יעל' ע"ש ול"נ שיותר טוב לעלות משיכנס לעונש ועוזבי ה' יכלו [כ"ה] ול"נ דדוק' היוצ' מביה"כ בשעת קריאת התורה עליו נאמר זה אבל בין גברא לגברא מותר לצאת אלא כשקוראים אותו ואינו עולה מקצר ימיו כדאית' פ"ט דברכות:

סעיף כעריכה


(כג) בשביל אביו:    פי' שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבילים:


(כד) מי שירצה הקהל:    הטעם דדוק' קדיש יכול לומר בשביל אביו אבל לא יכול להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם (שם) ומה"ט נ"ל מ"ש בהג"מ בהלכו' עשרה בטבת שהמוהל דוחה האבל מלהתפלל דלא כרמ"מ מ"מ אם הקהל רוצים שיתפלל האבל זכה האבל ונ"ל דיאר צייט קודם להמוהל אם אין הקהל מקפידין בכך דהא לדברי רמ"מ אף אבל קודם:

סעיף כבעריכה


(כה) בשכר עדיף:    שאז אין אחר שאינו הגון רשאי להתפלל וגם הש"ץ נזהר בתפלתו ובתיקונו הואיל ושכיר הוא:


(כו) בלא רצון:    ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים את ידיהם מלחם הפנים [ד"מ ב"ז מט"מ]:

סעיף כגעריכה


(כז) שכר ש"ץ:    וכל מה שהוא תקנת הצבור ונעשית ע"י ממון נותנים לפי ממון, בד"מ מנהג מדינתינו דל ועשיר נותנין בשוה אך יש לו קצבה מכל נשואין וזה לפי ממון, ולבוש כתב דבמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון עיין בחושן משפט סי' קס"ג סס"ג בהג"ה:

סעיף כהעריכה


(כח) נמצ' בו פסול:    ואז אין מקבלין אותו בדברי חבירות ואפילו נשבע שלא ילך בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה [רשד"מ סי' ל"ב וביורה דעה סי' קי"ג וע' מ"צ ח"ב סי' ע"ה]:


(כט) שנתפס עם הכותית:    ומ"מ יש להושיב ב"ד על ככה [כ"ה בשם רי"ט]:


(ל) להחליף:    וטוב שיחלוף בגדיו כל היום בין הבריות שלא יהא בכלל המשניאים [ד"מ כל בו]:


(לא) בשירי הנכרים:    כלומר בניגון שמנגנין בו לע"א ס"ח סי' רל"ח:


(לב) שאין קול בנו ערב:    ובלבד שלא יהא קולו משונ' (שם): אין נכון להעביר ש"ץ בשביל אחר שקולו ערב, ואם הרוב חפצים באחר ישמשו שניהם כאחד [רלב"ח סי' ע"ה מהר"א דבוטין בתשו' ב"י סימן ב' כ"ה]:


(לג) ואין הציבור יכולין למחות:    ומיירי שקבלוהו לש"ץ כל ימי חייו וא"כ בודאי ע"ד כן התנה שאם לפעמים לא יוכל להתפלל שימנה אחר לסייעו וא"כ בנו קודם ועוד שאפי' לא הי' האב ראוי לכך שורת הדין שבנו קודם שמנהג המקום הי' שם שהבנים מתמנים תחת האבות וכלל גדול אמרו בכל המינויים שהבן קוד' ואפי' בכ"ג ואפי' יש אחרי' גדולים ממנו עכ"ל הרשב"א סי' ש' וכ"ה בספרי שכל המנויין בניהן קודמין וכ"כ בכה"ג ורשד"ם ביורה דעה סי' פ"א כ' דבחכם הממונה להרביץ תורה או לדין לא אמרי' כך עכ"ל, ובס' י"מ מח"ד ח"ב פי"ט דכל המינויין שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמין ע' פ' י"ג דכתובו':