מגן אברהם על אורח חיים לח
(א) אפילו אין לו צער - אפילו הולך בשווקים וברחובות פטור [כ"מ בחולין פ"ח גבי עובדא דרמי בר תמרי] ומשמע מזה דאסור להחמיר על עצמו דאי היה מותר לא היה רמי ב"ת מפקיע נפשי' מיניה וכ"מ בתו' כתובות דף ק"ד שר' היה מנח תפילין והקשו והא חולי מעיים פטור ותי' ר' היה מנהיג עצמו בקדושה יותר מדאי והיה יודע היטב ליזהר עכ"ל משמע דשאר כל אדם אסור מיהו נ"ל דבשעת ק"ש ותפלה מותר כמ"ש ס"ב, מי שלבו ערום לא יניח תפילין [כ"ה ס"ח סי' תשע"ו] סי' צ"א וסוף סימן ע"ד:
(ב) ואם - ואם יודע שאין יכול להעמיד עצמו מלהפיח אלא בכדי שיחלץ ש"ר אפ"ה יניח שניהם [מ"ע סי' ס"ו ע' ש"ג]:
(ג) מוחין - מפני שצריכין גוף נקי ונשים אינם זריזות להזהר אבל אם היו חייבים לא היו פטורין מהאי טעמא דהוי רמי אנפשייהו ומזדהרי כנ"ל דלא כעולת תמיד:
סעיף ד
עריכה(ד) מהרהור - הרב"י הק' ע"ז מסוכה רי"א הילדים לעולם חולצין שרגילין בטומאה ופירש"י שההרהור מצוי בהם ופריך לימא קסבר ר"י ב"ק אסור להניח תפילין ומשני הכא בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבאו לידי הרגל דבר ע"ש בב"י מה שתי' ותירוצו אינו עולה יפה דמ"מ ק' אמאי משני בילדים ונשותיהם עמהם עסקי' שמא יבאו לידי הרגל דבר הא ע"כ א"א להרגל דבר בלא הרהור והל"ל שמא יבאו לידי הרהור וצ"ל דמשום שמא לא אסרי להנ"ת אלא כשיודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אז אסור להנ"ת:
סעיף ה
עריכה(ה) חייב - משמע דחייב מיד אבל ביורה דעה סי' שפ"ח כ' אחר הנץ החמה ומשמע דמניח לכתחלה וכ"מ בטור וברי"ף אבל בגמרא וברא"ש י"ד אי' דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אלא שאם הניח אינו חולץ וכן עיקר:
(ו) פנים חדשות - פירוש מנחמים חדשים וא"ת למה חייב אבל בתפילין הא אמרי' לקמן מצטער פטור מתפילין י"ל ה"מ צערא דממילא אבל הכא איהו דקמצער נפשיה איבעי' ליה ליתוב' דעתיה כדאמרינן בסוכה פ"ב לענין סוכה:
סעיף ז
עריכה(ז) חתן - כתוב בתשובת רמ"א סי' קל"ב דהאידנא שחייבים בק"ש ותפלה [ סי' ע' ס"ג ] חייבים גם בתפילין דה"ל כאלו מעיד עדות שקר בעצמו עכ"ל וצ"ע דהא לדעת הרא"ש הא דתני ר' שילא שושביני' חייבים איירי בק"ש אבל בתפילין פטורים ולא אמרינן דמעיד עדות שקר בעצמו כיון שפטור מידי דהוה אשבתות וי"ט ולילות ועוד לת"ק נמי חייבים בק"ש ופטורים מתפילין ודוחק לומר דהא דקתני פטורים היינו בכל היום אבל בשעת ק"ש חייבים דזהו דוחק ע"ש וצ"ל דבגמרא לא קאמר שחייבים בק"ש אלא בפסוק ראשון לכן ל"ה כמעיד עדות שקר משא"כ לדידן שחייבים בכל ק"ש חייבים ג"כ בתפילין שלא יהא כמעיד עדות שקר אבל מלשון רש"י משמע דחייבים בכל ק"ש אלא שאין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון ובת"ה סי' ז' כתב שהיו מסובין במשתה נשואין בשבת והגיע זמן מנחה והרבה גאונים פטרו מלהתפלל מנחה דס"ל כדעת רש"י דהטעם דפטורים משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ אין חילוק בין זמנם לזמנינו אבל להרא"ש דס"ל שהם לאו עוסקי במצות הם אלא הטעם שאין יכולים לכוון א"כ אנו שבלא"ה אין מכונים כ"כ חייבים ובל"ח כתב ג"כ פטורים בבית המשתה של חופה ובב"י סי' רל"ב משמע דס"ל לאסור ול"נ דהמיקל לא הפסיד וה"ה בימות הקיץ שלפעמים סעודת הנשואין נמשכ' עד הבוקר פטורה מכולן ובלבד שהחתן מיסב עמהם דאז הוי מצוה לדעת רש"י סוף סימן ע' וסוף סימן רל"ב וע' תשו' רא"ח סמ"ח וכ"ה כתב שבמדינתו נוהגים שאין החתן מניח תפילין ביום ראשון אבל ר"ש הלוי כתב שצריך להניח ול"נ כמ"ש דבשעת המשתה פטור וכ"מ מל' הש"ע:
סעיף ח
עריכה(ח) ותגריהם - פירש"י הלוקחים כדי להמציאן למכור למי שצריך להם עכ"ל משמע דאם עושה כדי להשתכר בו לא מקרי עוסק במצוה וצ"ע בנדרים דף נ"ג משמע דמחזיר אבידה הוו עוסק במצוה אע"פ שנוטל עליו שכר וי"ל דהתם אינו נוטל אלא שכר בטלתו א"נ התם עיקר כוונתו להשיב אבדה אבל הכא עיקר כוונתו להשתכר סימן תל"ג ס"ח:
(ט) זולת בשעת קריאת שמע - הקשה בד"מ דהא בגמרא אמרי' דפטורי' גם מק"ש לכן חילק אם היו צריכים וכו' כמ"ש בהג"ה ומה שנדחק הב"י למה השמיטה הרמב"ם י"ל שסמך על מ"ש ריש ה' ק"ש דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"כ בה' סוכה וכ' המ"מ דלדעתו ולדעת הגאונים אפי' אין צריך לטרוח אחר שתיהן פטור והרב"י נמשך אחר הירושלמי ול"נ דהירושלמי מיירי כשאפשר לקיי' שתיהם אבל כשא"א לקיים שתיהם פטור וכ"מ דהא ר"ח בן עקיבא גופא אמר בגמ' דפטור ובירושלמי אמר דחייב אלא צ"ל כמ"ש:
(י) צריך לטרוח - כגון שלוחי מצוה לטרוח לישן בסוכה וכן המשמר המת פטור מכל המצות אע"פ שיוכל לקיים כל המצות וחופר קבר אע"פ שנח מעט פטור אבל שומר אבידה בשעה שהיא מונחת בתיבתו אע"פ שהוא עושה מצוה לא מקרי עוסק במצוה וכן גבי חתן דפריך ולחייב בסוכה כיון שאין דרך המשמחי' לשמח בחופה בלבד אלא אף בחדרי' ועליות וכיון דכי אורחייהו מצוה עבדי יעשו שתיהן ומשני אין שמחה אלא בחופה [כ"ז דברי הר"ן] וצ"ל דכ"ז מיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן ק"ש אבל משהגיע זמן ק"ש אסור להתחיל לכתוב סי' ע"ב ס"ב ועיין סוף סימן תרפ"ז:
סעיף ט
עריכה(יא) מצטער: משמע אפי' מפני הצינה כדאיתא בירושלמי ר' יוחנן לא היה מניח תפילין מפני הצינה ועוד חד היה דלא מנח תפילין ביומא דאתי מאורחא עיין ב"י סי' כ"ז:
(יב) שאין דעתו מיושבת עליו - דוקא כשא"א לו ליישב דעתו (ב"ח) עמ"ש ס"ה:
סעיף י
עריכה(יג) הקורא בתורה - אבל העוסק בגמ' אפשר דלא מפטר עב"י כתב סמ"ג מוכח בברכות דף י"ח כל הפטור מק"ש פטור מתפילין:
סעיף יא
עריכה(יד) לפני רבו - מדסתם הרב"י משמע דס"ל אפי' חלץ רבו תחלה אסור ויש שם בטור דאי חלץ רבו תחלה מותר לחלוץ והטעם דהוי כמורה הלכה בפני רבו שמורה שהגיע זמנו לחלוץ ובשל"ה כ' בשם הגאון מהר"ש הטעם כשחולץ תפילין מונע עצמו מלשמש רבו כדאיתא ביורה דעה סי' רמ"ב דאסור להתיר לו מנעל ולהוליך כליו אחריו למרחץ שמא יאמרו עבד הוא אבל כשיש לו תפילין בראשו מותר לעשות כל המלאכות אבל כשרבו חלץ תפילין גם הוא מותר לחלוץ דאין לומר עליו עבד הוא שהרי גם רבו אין לו תפילין בראשו עיין סוף סימן כ"ז:
סעיף יב
עריכה(טו) תפילין קודמין - שהם חובת הגוף מיהו לדידן שאין מניחין רק בשעת ק"ש ותפלה אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דא"א בשאלה: