פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים לט

סעיף אעריכה


(א) או קטן:    נ"ל כיון דילפ' מקרא בעי' שיהא דוקא גדול ממש דהיינו שהביא שתי שערות אחר שהוא בן י"ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהא בן י"ח שנה כמ"ש באבן העזר סי' קמ"ח סכ"ה ובחושן משפט סי' ל"ה לענין עדות ועיין סימן נ"ה ס"ה וס"ט וסי' קצ"ט ס"י:


(ב) כותי כו':    כצ"ל דעכו"ם בלאו הכי פסול שאינו כותב לשמה כמ"ש סי' ל"ב ס"ט ונ"ל דאפי' להרא"ש דמיקל בעיבוד מחמיר בכתיבה וכ"מ פשטא דתלמודא בגיטין דמוקי לה בגר שחזר לסורו דלא כע"ת וכ"פ הרא"ש בה' ס"ת:


(ג) מומר לכל התורה:    או להכעיס אפי' לעבירה א' אבל לתיאבון לעבירה א' לא מיפסל [ב"י] ומיהו כל שאינו מניח תפילין אפילו אינו עושה להכעיס פסול דהא אינו בקשירה כמ"ש ביורה דעה סי' ב' ס"ה מיהו כל שאינו מניח תפילין לתיאבון כגון שהולך אחר עסקיו כשר לכתוב כדאמרי' גבי שחיטה דמיקרי בר זביחה וכ"מ מל' הר"ן דלא מפסיל אלא בפורק עול דשביק התירא ואכל איסורא וכתב הר"ן דאינו פסול אלא מדרבנן דמדאורייתא מומר לד"א אינו מומר לכל התורה וצ"ע דביורה דעה סי' ב' ס"ב פסק הר"ן דלהכעיס דינו כעכו"ם וא"ל דהכא מיירי שאין עושה להכעיס וגם לא לתיאבון דהא בע"א פ"ב כתב הר"ן אם יש לפניו איסור והיתר ומניח ההיתר ואוכל האיסור מקרי להכעיס ועוד דשם פסק דלהכעיס הוי מין ואם כתב ס"ת ישרף א"כ צ"ל דהכא מיירי שלא להכעיס וא"כ איך כתב דשביק התירא ואכיל איסורא דזה הוה להכעיס לדידיה וצ"ל דבגיטין מיירי שמפרש בהדיא שאינו עושה להכעיס אלא למטעם טעמא דאיסורא א"נ בגיטין מיירי שאכל פעם א' ובע"א מיירי שאכל פעמים הרבה דטעים טעמא דאיסורא בראשון וכ"כ התוס' בע"א וכ"מ בגמרא כ"ז לדעת הר"ן אבל לדעת הרשב"א והטור וביורה דעה שם דלהכעיס לדבר א' אינו חשוד לכל התורה וסוגיא דחולין משמע כדבריהם דטרח לאוקמי מומר למאי ולא לאוקמי במומר להכעיס וצ"ע על הרב"י שביורה דעה סי' קנ"ח כתב להכעיס הוי מין ואם כן אם כתב ס"ת ישרף וכמ"ש רש"י בע"א דף כ"ו וא"כ ע"כ מיירי כאן שאינו עושה להכעיס והכא כ' דמיירי שעושה להכעיס וצ"ע ובתו' שם ד"ה סמי מכאן וכו' משמע דאפי' לתיאבון פסול לכתיבת ס"ת:


(ד) מוסר:    אפי' לתיאבון פסול כיון שמוסר ממון ישראל שלא כדין (ב"ח) עיין ביורה דעה סי' ב':


(ה) שאינו בקשירה:    נ"ל דמי שנקטעה ידו השמאלית אף על פי שאינו בקשירה כשר לכתוב תפילין דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה ע' באבן העזר בפי' סדר חליצה סעיף מ"ו:

סעיף בעריכה


(ו) תיקון עשייתן:    היינו שעושה מעשה בגוף התפילין אבל לעבדן כשר כמ"ש סי' ל"ג ס"ד ואם תפר וחיפה התפילין פסול שזהו בכלל תיקון עשייתן הן דשי"ן בכלל תפירה וחיפוי הוא אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר הס"ת ומ"מ לרווחא דמלתא אם אפשר לגרור צדדי האותיות במקום שנגעו ולחזור ולכותבן יעשה דזה מקרי לכתחלה ודוקא בס"ת אבל בתפילין מקרי דיעבד דבעי' כסדרן [ר"מ מלובלין סי' ס"ח] עמ"ש סי' ל"ב סל"ה וסי' תרמ"ט סס"א:

סעיף געריכה


(ז) מחמת יראה:    זהו דעת הרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטוהו משום דמשמע מגמרא דפסול לכתוב דעכ"פ אינו בקשירה דהא יכול להניחם בצינעה דהא קאמר הא דתנא קורין בו האי תנא הוא דתניא לוקחין וכו' ומעשה ע"ש משמע דאינך תנאי פליגי עליה וכ"מ בתוס' ד"ה והא דתניא כמ"ש הגאון מהר"ר משה בחידושיו במהדורי בתרא, דלא כמ"ש הגאון מור"ם לובלין ע"ש לכן אין להקל:

סעיף דעריכה


(ח) שכותבן אפיקורס:    דתפילין מסתמא אין כותב לשם ע"א מה שא"כ בס"ת עיין ביורה דעה ריש סימן רפ"א:

סעיף ועריכה


(ט) כשרים:    דסתם עכו"ם אין בקיאין לכתוב ובודאי ישראל כתבו, כתוב בד"מ אף על גב דבס"ת ממזר וגר תושב פסולים לכתוב כמ"ש ביורה דעה ריש סימן רפ"א נ"ל דבתפילין ומזוזות אין לחוש עכ"ל:

סעיף זעריכה


(י) מכדי דמיהן הרבה:    אבל מחוייבים לקנותן מהן מעט יותר משויין שלא יזלזלו בהם:

סעיף חעריכה


(יא) אין ניקחין:    דחיישינן שישכח לבודקן:

סעיף טעריכה


(יב) בודק:    ולא חיישינן שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה (תו'):


(יג) נאמן:    דעד א' נאמן באיסורין כמ"ש ביורה דעה סימן קכ"ז וע"ש סי' קי"ט ס"א דעכ"פ בעי' שיהא מוחזק בכשרות:

סעיף יעריכה


(יד) א"צ בדיקה:    מיהו נכון לבודקן דמתקלקלי מזיעה (כ"ה בשם הגהות ב"י):


(טו) לפרקים:    דחיישי' שמא נתעפשו ונ"ל ה"ה אם נפלו למים: