מגן אברהם על אורח חיים יח
סעיף א עריכה
(א) ולהרא"ש — עיין ברא"ש שהקשה, דאם כן למה מקרי מצות עשה שהזמן גרמא הואיל וחייב גם בלילה, עיין שם. והע"ת לא עיין שם:
כתב הב"ח: אפילו היה טלית עליו, יסירנו כשמתחילין ברכו, מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית, אם יהיה עליו יראה כאלו סובר לילה זמן ציצית הוא, וכן משמע סימן ל סעיף ד:
(ב) ובליל יום הכיפורים יתעטף — בב"ח כתב הטעם להדמות למלאכים. וכתב הלבוש סימן תקפ"ה: אין לומר י"ג מדות בלא עטיפה. ולי נראה דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף, כדאמרינן: מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור. ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף, מפני כבוד ציבור:
סעיף ב עריכה
(ג) סדינים כו' — כתוב בהגהות מיימוני דלהרמב"ם שסובר כסות לילה ביום חייב, אם כן הסדינים חייבים בציצית, ורבינו אליה היה עושה להם ציצית כו', עד כאן לשונו. ומנהג פשוט שלא להטיל בסדינים, בין שהם פשתים או צמר, עד כאן לשון בית יוסף. וטעמא לא ידענא למה יפטרו של צמר, ובספר יראים כתוב גם כן שחייבים. ובמרדכי כתוב, איתא בספרי: "כסות" פרט לסדין. ונראה לי שאין חייבים בציצית כלל אלא אותן שהן דרך לבישה, ו"אשר תכסה בה" נמי משמע דרך מלבוש, ואפילו דרך העלאה שחייב בכלאים הדעת נוטה לפטור, דלא אתקש אלא ללבישה. וכרים וכסתות נמי משמע בספרי דממעט מ"אשר תכסה בה". ולא הודה לו רבי עיין שם בתוס', עד כאן לשונו. ולדידיה צריך לומר, הא דאיפלגי בית שמאי ובית הלל בסדין בציצית היינו כשמתעטף בו, כמו שעשה רבי יהודה בר אלעאי. ובתוס' דף מ"א כתבו דגבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה. ונראה לי דבסדין של צמר יעשה קרן א' עגולה, לפטור מציצית אליבא דכולי עלמא:
סעיף ג עריכה
(ד) מעלות השחר — ונראה לי דהוא הדין בערב עד צאת הכוכבים: