מ"ג תהלים קמ ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תתן יהוה מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תִּתֵּן יְהוָה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הֹוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע
  זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאוי רשע" - עמלק הרשע

"זממו אל תפק" - מחשבתו אל תצליח

"ירומו סלה" - כי יתגאו סלה ורבותינו פירשו זממו לשון רסן הזומם את פי הגמל ולשון משנה הוא

"אל תפק" - אל תוציא מלחייו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


אל - מלת אל תפק - תשרת בעבור אחרת. וכן הוא זממו אל תפק אל ירומו סלה הוא והדומה לו, או יהיה דבק תפק עם ראש ובא ירומו תחת ירום.

ורבי משה אמר: ראשים מה שיקרה מסיבי, עמל שפתימו יכסימו והטעם שהם מתפארים כי יאחזוני במוקשים.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"זממו אל תפק" - אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים לבל יוכל להשיגם

"אל תתן" - לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי

מצודת ציון

"מאויי" - מלשון תאוה וחשק

"זממו" - מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים יט)

"תפק" - ענין ההוצאה כמו ויפק רצון מה' (משלי ט)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



(ט) "אל תתן ה' מאויי רשע", וכן לא תפק זממו ומחשבותיו, שהוא מתאוה בלבו וזומם עצות ותחבולות אשר ירומו, ר"ל כי דוד הלך בצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, ובענין זה לא יכול להגיע אליו כי ההר היה מפסיק ביניהם, ורצה שאול שאנשיו ירומו לעלות על ראש ההר ומשם ירובו על אנשי דוד בחצים שבזה יוכרח להתרחק מן ההר, ע"ז בקש שלא יתקיים זממו זה, סלה נשלם הענין:  

<< · מ"ג תהלים · קמ · ט · >>