מ"ג תהלים קב יד


<< · מ"ג תהלים · קב · יד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן
  כִּי־עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה" - כי בך הבטחת (דברים לב) כי יראה כי אזלת יד והרי אזלת יד

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אתה - כאשר הזכיר כסאו בשמים הזכיר כסאו בארץ במקום ציון, כדרך מקום מקדשינו כן הבטחתנו שתעמוד ציון לעולם בשכון כבודך שם.

ואמר: תקום כנגד תשב כי זה יהיה אחר קומו להלחם עם אויביו.

לחננה - שם הפועל ובא הסגול שהוא פתח קטן תחת גדול, כמו פן אכלך גם שניהם קלים בלי דגש.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אתה תקום" - לזה אשאל מעמך שאתה תקום ותרחם את ציון כי מעתה עת לחונן אותה כי בא הזמן

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אתה תקום", ר"ל הגם שאני לא לעולם אחיה, ולא אראה בנחמת ציון, ידעתי כי "אתה ה'" החי לעולם ובלתי משתנה, "תקום להושיע ציון", וזה מצד ג' דברים, או מצד הרחמים על עניה ושפלותה, ועז"א "תרחם ציון", או מצד החנינה בעתים מיוחדים לרצון שאז יתעורר לחונן גם הבלתי ראוי, ועז"א כי "עת לחננה", או עכ"פ אם לא יושעו קודם הזמן ע"י רחמים או עת רצון, בהכרח יושעו בבוא זמן הקץ האחרון המיועד מאת הנביאים, ועז"א "כי בא מועד", וכמ"ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיה מ"ט) וכמש"פ שם:

ביאור המילות

"עת, מועד". בארתי בכ"מ (ירמיה ח' ז' הושע ב' י"א) שעת הוא העת המוכן מעצמו איזה דבר, כמו עת הטבעי, ומועד הוא הזמן הנועד ע"י הדת או ההבטחה, והחנינה תלוי בעת רצון, והמועד הוא זמן הקץ המיועד, ולחננה כמו לחננה בפת"ח:
 

<< · מ"ג תהלים · קב · יד · >>