מ"ג תהלים עט א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מזמור לאסף א‍להים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלם לעיים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לְעִיִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף
אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ
  טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קׇדְשֶׁ֑ךָ
    שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלַ֣͏ִם לְעִיִּֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לעיים" - לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך - ארץ ישראל.

לעיים - מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'.

ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מצודת דוד

"לעיים" - כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים

"טמאו" - כי טיטוס נאף בו עם זונה

"אלהים" - אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך

מצודת ציון

"לעיים" - ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א')

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


"מזמור לאסף", הוסד על החורבן, "אלהים באו גוים בנחלתך", כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה', ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים:

ביאור המילות

"לעיים". לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל: