פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על תהלים עט


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לאסף", הוסד על החורבן, "אלהים באו גוים בנחלתך", כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה', ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים:


ביאור המילות

"לעיים". לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נתנו" וכו' "בשר חסידיך", הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ:


ביאור המילות

"לחיתו ארץ". מובדל במובנו המדויק מחית השדה שהם חיות המצוים בישוב, שכלכלו אותם בבשר שחתכו מן נבלת החסידים.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שפכו", ולא היה זה מעט כי "שפכו דמם כמים" רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה "סביבות ירושלים", ובכ"ז "אין קובר" מרוב השממון, כמ"ש בירמיה סי' ח':


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היינו חרפה לשכנינו", האומות השוכנים בינינו היה להם זה לחרפה, והשוכנים סביבותינו היינו להם לעג וקלס:


ביאור המילות

"חרפה". לשכנינו וכו' (כנ"ל מ"ד י"ד):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד מה ה' תאנף לנצח", אנף הוא בשמכלה חרון אפו, ובזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תאנף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו, א"כ ראוי "שתבער כמו אש קנאתך".


ביאור המילות

"תאנף". גדר פעל אנף (לקמן פ"ה ו'):

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותשפך חמתך" הפנימית "על הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר" הגם שידעוך "בשמך לא קראו":


ביאור המילות

"חמתך". הוא הכעס הפנימי כנ"ל (ו יב).

"לא ידעוך. בשמך לא קראו". וכן בירמיה (י' כ"ה):

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו", כי ה' החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים, וא"כ אחר שנוהו השמו למה אכל את יעקב ג"כ, וא"כ עשו בנו יותר ממה שגזרת עלינו:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תזכר", ר"ל שהמוכה עבור חטאיו אין מרחמים עליו אחר שהוא אשם בדבר, לכן אבקש "שיקדמונו רחמיך" טרם תזכור העונות הראשונים, שאם תזכור עונות לא תרחם, ולכן "אל תזכר לנו עונות" רק טרם שתזכור העונות "יקדמונו רחמיך" על "כי דלונו מאד", וגם


ביאור המילות

"יקדמונו", הקדימה היא לפני דבר אחר, ור"ל לפני זכירת העונות:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזרנו" מצד שהיית תמיד "אלהי ישענו, על דבר כבוד שמך" כי בזה יתחלל כבוד שמך, אחר שיודעים שתמיד היית מושיע לנו יאמרו מבלתי יכולת, ואז אחר שיקדמונו רחמיך בסבת כבוד שמך ותתעורר עי"כ לעזרנו טרם שתזכור לנו עונות ראשונים, אז "הצילנו וכפר על חטאתינו" שאז תזכור כי חטאנו לפניך, ותכפר עון, וזה ג"כ "למען שמך", שאתה טוב וסלח, שאחר שכבר קדם מדת הרחמים והסכים להושיענו, ראוי שתכפר גם החטאים שהם מעכבים את הישועה:


ביאור המילות

"עזרנו אלהי ישענו". העזר פחות מן הישועה, שהמושיע עושה הכל בעצמו לא כן העוזר, ואחר שתמיד היית מושיע, עכ"פ עזור עתה.

"עזרנו והצילנו". ע"ל ז' ב':

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למה", מפרש מ"ש על דבר כבוד שמך, כי "למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם" ויש בזה חילול ה', אחר שהיית תמיד אלהי ישענו, זאת שנית ראוי "שיודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך", שזה ג"כ נוגע לכבוד שמך:


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תבוא", וגם ראוי שתעשה זאת מצד התפלה, "שתבא לפניך אנקת אסיר" שהוא מוכן למות, וראוי שתותיר אותו מן המות כגודל זרועך:


ביאור המילות

"הותר". שיתירם מן המאסר, או שישאירם בחיים:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשב", וגם ראוי "שתשיב לשכנינו על מה שחרפו אותך", שזה ג"כ נוגע לכבוד שמך, וראוי "שתשב להם שבעתים", כי כפי ערך המחרף והמתחרף אין די אם תשיב להם כפי חרפתם, כי אין ערך שוה בינך ובינם, וראוי שיקבלו שבעתים, ר"ל פעמים אין מספר:


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואנחנו", וגם שעי"כ "נודה לך לעולם" ויתקדש שמך, בין ע"י הודאה על הטוב, בין ע"י ההילול שהוא ספור שבחך:


ביאור המילות

"לעולם, לדור ודור". לעולם הוא הזמן התמידי, ולדור ודור הוא הזמן המתחלק לשני דורות (כנ"ל ל"ג י"א), ההודאה על הטובה העברה היא תמידית כל ימי חיינו שהוא מצדנו, וספור התהלה היא לדורות הבאים מדור לדור: