מ"ג תהלים עח מא
<< · מ"ג תהלים עח · מא · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל
וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְוֽוּ׃
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
וישובו - בעבור שהזכיר בתחלה וינסו אל בלבבם.
והטעם: שבו לנסותו, והטעם אל אחר שהתברר שהוא אל.
התוו - כמו: והתוית תיו ששמו בלבם תיו וגבול שלא יוכלו לעברו.
וקדוש ישראל - שהשם נקדש ונכבד מזאת המחשבה.מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"וישובו וינסו" - חזרו ונסו את ה' במי מריבה
"התוו" - שאלו ממנו סימן ואות
מצודת ציון
"התוו" - ענין סימן ואות כמו והתוית תיו (יחזקאל ט)מלבי"ם (כל הפרק)
"וישובו", ובזה שבו כפעם בפעם "וינסו אל", אם יוכל למלאות כל צרכיהם ששאלו בכל פעם, "וקדוש ישראל התוו", שחשבו אותו לבעל גבול ותוו תו סביבו, למדוד כחו ויכלתו וחפצו וכדומה:
ביאור המילות
"התוו". כמו תתאו לכם הר ההר, והתוית תו, גבול וסימן:אלשיך (כל הפרק)
(מ - מב) "כמה ימרוהו"כו'. הלא יאמר איש אילו היה יתברך מתראה להם היו בושים ויראים מלחטוא לו, אך הסתרו גורם לבלתי זכור גדולתו ולחטוא לו, לזה אמר אין זו טענה כלל כי הלא ראה "כמה ימרוהו במדבר"וכו' "וישובו וינסו א - ל"העושה חסד אתם עם היות כי "וקדוש ישראל התוו", שראוהו על הים "והתוו"אותו, כי כביכול "התוו" וסיימו אותו יתברך כמורים אותו באצבע, כמה דאת אמר והתוית תיו (יחזקאל ט ד) פירוש והתוית כמו תסיים ותצייר תו, כך סיימו והראו אותו באצבע שאמרו זה אלי ואנוהו (שמות טו). ושמא תאמר כי מאז שראוהו על הים עד אחר היותם במדבר עבר זמן והיה ראוי יראוהו בקרוב כפעם בחדש וכיוצא, לזה אמר אוי לנו כי ביום עצמו שראוהו שכחוהו וחטאו לו שהמרו על ים בים סוף כמו שאמרו ז"ל שאמרו שנגב המים ולא הטיט, וזהו "לא זכרו את ידו"היא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, הוא השר שראוהו מת על שפת הים כי שם ראו "את ידו" וביום עצמו שכחוהו ולא זכרוהו וחטאו לו, והוא כי "את ידו" הוא כח הנקרא יד ה' אשר עשה ה' במלאך רוחני שהוא כביכול בראיית עצמו, ומה גם לחכמי האמת ששפת הים שראו בו מיתת השר היה בים העליון כי אין מלאך נידון בשפת ים גשמי, הרי שביום שראו "את ידו"שכחוהו ביום עצמו "אשר פדם מני צר", כי אם וימרו על ים בים סוף אחרי הכנסם בים שלא עבר זמן לשכוח. וזהו "כמה כו' יום אשר"כו', לומר "כמה ימרוהו כו' וישובו"כו' שוה אל מה שלא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר: