מ"ג תהלים עח לד


<< · מ"ג תהלים · עח · לד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ
  וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם הרגום ודרשוהו וגו'" - אף היא לא באמת אלא בפתוי בפה וכזבו בלשונם

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אם - ההרוגים היו סבת דורשים אחרים, או טעמו אז אמר להרגם, או כמעט והרגם.

ושבו - עשו תשובה.

ושחרו אל - שהתפלה בבקר לפני יתעסק אדם, בדברי צרכיו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ושחרו" - ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי יא

מצודת דוד

"אם הרגם" - כאשר אמר להרגם במדבר חזרו ודרשו לה'

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם הרגם ודרשוהו", כמ"ש ויתאבלו העם מאד, ואז דרשו אותו וידעו שה' משגיח "ושבו ושחרו אל" הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו:  

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(לד) "אם הרגם ודרשוהו"כו'. ושמא תאמר למה כילה "שנותם בבהלה"ולא קבלם בשחרם בבקר כמה דאת אמר וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו כו' כי חטאנו (במדבר יד), הנה היה ראוי יכנעו וישובו בתשובה ואחר כך יעשו זה, אך לעלות ההרה בלי דעת הננו וכו' לא זו הדרך, וממה בא זה להם כי ראו כי חס עליהם ויגזור מלאת ששים שנה לכל אחד, שהלא אילו "הרגם"שהיה גוזר להם הריגה ביומם אין ספק כי היו דורשים אותו ית' "ושבו"ושלשו "ושחרו א - ל", כל זה היו עושים, אך בראות האריכות חשבו לרפאת שברם על נקלה, והיה להם לזכור כי מה שלא הרגם מיד הוא

<< · מ"ג תהלים · עח · לד · >>