מ"ג תהלים מד יא

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תְּשִׁיבֵ֣נוּ אָ֭חוֹר מִנִּי־צָ֑ר
וּ֝מְשַׂנְאֵ֗ינוּ שָׁ֣סוּ לָֽמוֹ׃

"תשיבנו אחור" - לשון הוה הוא "שסו למו" - בזזו נכסינו איש לו

תשיבנו - לא די שלא תעזרנו אלא שתשיבנו, עד שתביא מורך בלבבנו לברוח. ומשנאינו שסו למו - כמו להם ממוננו.

"שסו" - בזזו כמו שוסים את הגרנות (שמואל א כ"ג)

"שסו למו" - בוזזים לעצמם את אשר לנו

"תשיבנו אחור" - לברוח לאחור מפני הצר

"שתשיבנו אחור מני צר", שגם בעת שהיינו מנצחים עפ"י הטבע עזרת אתה את הצר והשיבות אותנו אחור, "ומשנאינו שסו למו" את ממונינו, אח"כ גדלה הרעה יותר כי.

"צר, ומשנאינו". כנ"ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח"כ ובוזז: