ביאור המילות
"אתה ידך". מוציא שליח כמ"ש באילת השחר (כלל ר"ט):
"
גוים, לאומים". מבואר למעלה
(ב' א') שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה' אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז"א תרע לאומים והלמ"ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ"ד תרע ללאומים:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", מבאר שדבר זה לא היה ע"פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת, "
כי לא בחרבם ירשו ארץ" שלא כבשו ע"י חרבם וגבורתם, וגם "
זרועם לא הושיעה למו", הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ"מ שנזכר זרוע אצל ה' יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה', ר"ל כי כל המעשים שיעשה ה' ע"י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה', ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע"פ מעשיהם, כמ"ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק "
ימינך וזרועך" שהיה ע"י ימין ה' העושה נפלאות, וע"י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה "
אור פניך" שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים, "
כי רציתם", ע"י הרצון העליון שאין טעם לרצון:
ביאור המילות
"
ימינך וזרועך". התבאר אצלי בכ"מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה' יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אתה", א"כ אחר שנפלאותיך הקדומים לא קדם להם זכות וכשרון הדור, וגם לא היית אז מחוייב לעשות זה למען כבודך כי אז עדיין לא נקרא שמך עליהם, כמ"ש בימיהם בימי קדם, כ"ש עתה אשר "
אתה הוא מלכי אלהים" ושמך עלינו נקרא, ויש לחוס על כבוד שמך, הלא ראוי "
שתצוה ישועות יעקב" גם עתה, ואמר שגם אם לא תושיע בעצמך כמו מקדם, עכ"פ "
צוה" ע"י שליח:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בך", ואם לא תעשה לנו כמו בימי קדם שלא הוצרכנו למלחמה כלל, עכ"פ תהיה המלחמה ע"י עזרתך, עד שמה "
שננגח צרינו" יהיה "
בך", ואם גם זאת לא תעשה לנו שתסייע לנו בעצמך כמ"ש "
בך", על כל פנים "
בשמך נבוס קמינו", תשלח עזר בשמך, מלאך הבא בשם ה', ונבוס על כל פנים את אלה הקמים עלינו לכלותנו:
ביאור המילות
"
צרינו, קמינו". הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע"ש קומם למלחמה:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", כי א"א שתניח אותנו אל המקרה והטבע שאנחנו בעצמנו ננצח את האויב, כי לא יושלם זה בין מצד הפועל בין מצד הפעולה, שמצד הפועל "
אנכי לא בקשתי אבטח", שאין אנו מלומדים עוד להלחם בקשת, ולא מצד הפעולה כי "
חרבי לא תושיעני", שהחרב היא מתנגדת לנו כי לא נתן ליעקב ברכת חרב:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ח-ט) "
כי הושעתנו", מביא ראיה לזה שאין אנו מוכשרים להלחם ולנצח בכחנו, כי בכל עת "
שהושעתנו מצרינו באלהים הללנו כל היום", ולא יחסנו התשועה לעצמינו, כי ידענו שלפי הטבע א"א לנו לנצח רק הללנו א"ע באלהים שהוא עשה התשועה, "
ונודה תמיד את שמך" להגדיל בזה שם ה', כי אנחנו אין לנו כח ועצה וגבורה למלחמה, "
סלה" נשלם הענין:
ביאור המילות
"
מצרינו משנאינו". הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ"ש לקמן
(פ"ט ג'):
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אף", מעתה יתחיל לומר שלא לבד שאינך פועל ישועות כמקדם, כי עתה עברו על ראשינו המים הזדונים ובאנו מדחי אל דחי ואין מושיע, וחושב כל הצרות שעברו על ישראל ממדרגה למדרגה, תחלה "
זנחת אותנו ותכלימנו", במה שלא הופיע לנו אור ה' כמקדם, ואחר זה "
לא תצא אלהים גם בצבאותינו", בעת שנחלצנו לצבא עזבת אותנו ביד המקרה, לנצח או להנצח, ואח"כ הוספת להרע עמנו, עד.
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שתשיבנו אחור מני צר", שגם בעת שהיינו מנצחים עפ"י הטבע עזרת אתה את הצר והשיבות אותנו אחור, "
ומשנאינו שסו למו" את ממונינו, אח"כ גדלה הרעה יותר כי.
ביאור המילות
"
צר, ומשנאינו". כנ"ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח"כ ובוזז:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תתננו", שהיינו דומים "
כצאן" העומדים "
למאכל, וזריתנו בגוים" כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי.
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תמכר עמך", שלא לבד שהיינו הפקר לבז ולמשסה, זכו בנו אדונים כאלו היינו קנין כספם, כאלו "
מכרת עמך", ולא שמכרת אותנו בעד הון רב שאז יחוס האדון על כספו, כי מכרתם "
בלא הון", וגם לא הי' זה כמו שמוכרים חפץ ולא יקחו הון רק ישאירו המעות אצל הקונה ברבית שנותן בעד המתנת המעות, כי "
לא רבית במחיריהם", בעד המחיר שנשאר ביד הקונה לא לקחת רבית, אח"כ גדלה הרעה יותר, כי.
ביאור המילות
"
ולא רבית". מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו
(חבקוק ב') לפי פירושי:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תשימנו חרפה לשכנינו", שבאנו למדרגה כזו שגם אדונים לא מצאנו, כמ"ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי לא רצה שום איש או עם שנשכון אצלם, כי היה זה לחרפה מי שיהודי שכן ודר בארצו, וגם לא היה אפשר שנשכון בערים מיוחדים כי היינו "
לעג וקלס לסביבותינו", ולא הניחו אותנו אף לגור בסביבותם:
ביאור המילות
"
לעג וקלס". עי' הבדלם
(ירמיה ה' כ' ח'),
והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א"ל חרפה רק הם לועגים עלינו:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תשימנו", ובכל זה לא היינו כדבר בזוי שאין איש מדבר ממנו, כי "
היינו משל בגוים" שעל ידי שהיינו נכבדים ועם ה' בימי קדם ועתה ירדנו פלאים, היינו למשל בפי כולם, והגוים הם הקבוצים, והלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד, היינו למשל מצד הקיבוץ, והיינו "
מנוד ראש בלאומים" מצד הדת שלעגו על תורתנו ואמונתנו:
ביאור המילות
"
בגוים בלאומים". כנ"ל פסוק ג':
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל היום כלמתי נגדי", הכלימה הוא מה שמקבל כלימה מאחרים, "
ובושת פני כסתני" הוא מה שמתבייש מעצמו, ומפרש כל היום כלימתי נגדי.
ביאור המילות
"
כלימתי, ובושת פני". התבאר
(ישעיה א', תהלות ל"ה ד' ו', מ' ט"ו, מ"ד ו', ס"ט ו', ח' כ', ק"ט כ"ט):
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מקול מחרף", בדברים שבין אדם לאדם, ומגדף מצד הדת והאמונה, ובושת פני כסתני "
מפני אויב ומתנקם":
ביאור המילות
"
מחרף ומגדף". הגידוף הוא מצד הדת. כמ"ש
(ישעיה ל"ז ו', יחזקאל ה' ט"ו, צפניה ב' כ'):
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל זאת באתנו" ובכל זאת "
לא שכחנוך", ולא לבד שלא שכחנוך בלב, כי "
גם לא שקרנו בבריתך", שלא רצינו לשקר להפר ברית מילה ושבת בשעת השמד:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא נסוג", והגם שלפעמים מפני כובד הגלות נטתה אשורנו מני ארחך ולא יכלנו לקיים המצות כראוי, מ"מ "
לא נסוג אחור לבנו", כי בלבבנו היינו שלמים עם ה' גם בעת "
אשר תט אשורנו מני ארחך", ולא זאת בלבד:
ביאור המילות
"
ותט". גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש:
