מ"ג תהלים כב ל


<< · מ"ג תהלים · כב · ל · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ ׀ כׇּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ
  לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כׇּל־יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר
    וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אכלו וישתחוו כל דשני ארץ" - הרי זה מקרא מסורס אכלו ענוים כל דשני ארץ וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה דשני ארץ טוב חלב הארץ כל זה יראו אפסי הארץ וישובו אל ה'

"לפניו יכרעו" - אז כל מתי הרשעים מתוך גיהנם ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם

"ונפשו" - של כל אחד ואחד

"לא חיה" - לא יחיה רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אכלו - זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן.

ודשני ארץ - הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות, וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר.

וטעם: ונפשו לא חיה – על דרך: בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם: יחי לבבכם לעד.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה: פרש אדני אבי, זכרו לברכה, הפסוק לשני פנים: כי הגוים שישבו אל יי' שהיו דשנים ורעננים כן יהיו עתה, כי האל יקבל אותם בתשובתם, ויאכלו וישתחוו לאל ויודו לו על כל הטובה; אבל יש מן הגוים שאפילו יכרעו לפניו לא יקבלם: אותם שהרגו ישראל, שהם יורדי עפר, כלומר שיהיו בגיהנם, ולא יחיה האל נפש אחד מהם, כמו שאמר הנביא (יואל ד כא): ונקיתי דמם לא נקיתי.

כי כל הרעות שעשו לישראל יוכלו לתת תשלומים, כמו שאמר (ישעיהו ס יז): תחת הנחשת אביא זהב, אבל דם האדם לא יוכלו לשלם, לפיכך תהיה נפשם תחת נפשם; ונכון הוא זה הפרוש.

אבל החכם רבי אברהם פרש בענין אחר כל הפסוק.

ואמר: דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכל כל דשן, ואם יתעדנו בעולם הזה, באחרית ימיהם ישתחוו ויכרעו לפני המלאך האוסף רוחם ולא יוכל אחד מהם להחיות את נפשו.

וזהו רמז, כי תאבד נפשם בעולם הבא, הפך הענוים שאמר בהם: יחי לבבכם לעד.

וזה שאמר: לפני המלאך האוסף רוחם הוא דרך דרש; וכן אמרו בדרש (בבלי נדה ל ב; שוחר טוב בקצת שנוי לשון): כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מה כג) זה יום המיתה, שנאמר: לפניו יכרעו כל יורדי עפר.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כל יורדי עפר" - כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר

"ונפשו" - אבל ה' לא יחיה אף נפש אחת מהם

"כל דשני ארץ" - כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר"ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה' כי יכירו שהכל בא מידו 

מצודת ציון

"דשני" - מלשון דשן ושמן

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אכלו" הנה "כל דשני ארץ" אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם "אכלו" עד "שישתחוו" וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא "לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה", הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה', הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר:

ביאור המילות

"וישתחוו". יכפפו קומתם, כמו שחי ונעבורה.

"ונפשו". הרוחניית כנ"ל ג':
 

<< · מ"ג תהלים · כב · ל · >>