מ"ג תהלים יב ו


<< · מ"ג תהלים · יב · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאֶנְקַ֢ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים
  עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה
    אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"משד עניים" - מחמת שוד עניים הנשדדים על ידכם כגון אני ואנשי וכהני נוב ומחמת אנקת אביונים יאמר ה' עתה אקום לעזרתם

"אשית בישע יפיח לו" - אשיתם בישע ידבר עליהם

"יפיח" - ל' דבור הרבה יש בספר משלי ובחבקוק ויפיח לקץ ולא יכזב ומנחם פתר אותו לשון מוקש כמו (לקמן קכד) הפח נשבר

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מ"ם משד, כמ"ם מחמס אחיך יעקב.

עתה אקום יאמר ה' - דרך נבואה.

אשית בישע - כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

והטעם אשית ישע אשר יפיח לו – ידבר, כמו: יפיח כזבים והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

משד עניים שאני רואה,

מאנקת אביונים שאני שומע, עתה אקום יאמר יהוה להושיעם; ויאמר יי' הוא דרך נבואה

אשית בישע יפיח לו: אשית העניים בישע מאשר יפיח להם, כלומר: אושיעם מאשר יציבו להם פחים ללכדם; וכן יפיחו קריה (משלי כט ח) יציבו פח.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אשית בישע יפיח לו" - כאלו אמר אשית ישע שיפיח לו ר"ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא

"משד" - מחמת השוד שעושים לעניים ע"י ערמותם

"מאנקת" - הצועקים על השוד

"אקום" - להפרע מהם 

מצודת ציון

"משוד" - ענין עושק

"מאנקת" - ענין צעקה כמו אנקת אסיר (לקמן ע"ט)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"משד", נגד המזיקים לרעיהם בין אדם לחברו, יאמר שיקום האדון להענישם, והמאמרים מקבילים, "משוד עניים עתה אקום יאמר ה'" לענוש את השודדים, "ומאנקת אביונים אשית בישע יפיח לו", שהאביון אין לו מאומה שישדדו ממנו ואנקתו הוא על שאין רוצים להושיעם בצדקה וחסד, "יפיח ה'" וידבר "אנכי אשית בישע" להושיעם:

ביאור המילות

"עניים, אביונים". הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה, "יאמר, יפיח". פיח הבא על הדבור מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיה מ"ב) ויפח לקץ (חבקוק ב') שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי:

"בעליל לארץ". המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ"ש (מלכים א' ז' מ"ו) בככר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש"ש, ומקום הצירוף נקרא עליל.

"צרוף, מזוקק". הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג' ג'):
 

<< · מ"ג תהלים · יב · ו · >>