מ"ג תהלים ו ד

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונפשי נבהלה מאד ואת [ואתה] יהוה עד מתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד ואת [וְאַתָּה] יְהוָה עַד מָתָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד
ואת וְאַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עַד־מָתָֽי׃

"ואתה ה' עד מתי" - תביט ואינך רופא

ונפשי - שהיא קשורה בגוף נבהלה יותר מהגוף, על כן מלת מאד. עד מתי - תהיה נפשי נבהלת שאין כח בה לסבול?!

ונפשי נבהלה מאד עצמי נבהלו ונפשי נבהלה מאד לפחדי ולדאגתי שאמות מזה החלי.

וְאַתָּ כתיב בלא ה"א וקרי בה"א; ואחד הוא, כי נמצא בלא ה"א.

וכן ואם ככה את עשה לי (במדבר יא טו).

יהוה עד מתי: תדכאני בחליים ולא תרפאני.

"ונפשי" - ואף נפשי נבהלה וא"כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר

"נפשי נבהלה מאד", וכבר הדבר נוגע אל הנפש, ""ואתה ה' עד מתי" לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה", אם כן.

"ונפשי". כולל גם הנפש הרוחנית (כנ"ל ג'):