מ"ג שמות מ כט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד ויעל עליו את העלה ואת המנחה כאשר צוה יהוה את משה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיָת מַדְבְּחָא דַּעֲלָתָא שַׁוִּי בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאַסֵּיק עֲלוֹהִי יָת עֲלָתָא וְיָת מִנְחָתָא כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַת מַדְבְּחָא דְעָלָתָא שַׁוִי בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וְאַסֵּיק עֲלוֹי יַת עֲלָתָא וְיַת מִנְחָתָא הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה: |
רש"י
"את העלה" - עולת התמיד
"ואת המנחה" - מנחת נסכים של תמיד כמו שנאמר (שמות כט) ועשרן סלת בלול בשמן וגו'
מפרשי רש"י
אך קשיא, דלקמן גבי שעיר ראש חודש בפרשת שמיני שנאמר (ר' ויקרא י, טז) "ואת שעיר החטאת דרש משה והנה שורף", כתיב (שם שם יח) "הן לא הובא דמה וגומר", ופירושו שמא זרקתם דמה אוננים (רש"י שם שם יט), והרי לפי דעת רש"י לא הקריבו קרבן ציבור רק קרבנות היום, [אך קרבנות ציבור] הקריב משה, ושעיר ראש חודש קרבן צבור (זבחים דף נב:), וצריך לומר הא דקאמר כאן שמשה היה מקריב קרבנות צבור, היינו קודם ששרתה שכינה במקדש, דהיינו קודם שכתוב (ויקרא ט', כ"ג) "וירא כבוד ה' אל כל העם", אבל אחר כך לא היה משמש עוד משה, שכבר הוקדש אהרן ובניו, ושעיר ראש חודש אחר ששרתה שכינה הקריבו. וכך מוכח לקמן, דאם לא כן למה לא זרקו הדם קודם שמתו בני אהרן עם שאר עבודה שעשו קודם שמתו בני אהרן, אלא שלא רצה משה לעבוד עבודה של שעיר ראש חודש קודם, רק להמתין עד ששרתה השכינה, ואז יעבוד אהרן:
וצריך לומר הא דפירש רש"י לקמן בפרשת שמיני (ויקרא ט', כ"ג) "ויבא משה ואהרן" 'למה נכנס משה עם אהרן, אלא ללמדו על מעשה הקטורת', דמשמע שהקושיא הוא שלא היה למשה לכנוס, ואדרבא, הרי משה מקטיר קטורת כדפירש רש"י כאן, אלא דהכי פירושו, אם היה אהרן נכנס לצורך מה, דהיינו לצורך ברכה לברך העם, למה נכנס משה עם אהרן, שהרי אהרן הוא המברך, ומתרץ שנכנס משה להקטיר קטורת, ואהרן נכנס עמו שילמד מעשה הקטורת ממשה. ולפירוש השני (של רש"י שם) נכנסו משה ואהרן לבקש רחמים:
[ב] העולה עולת התמיד. ולא קאי על שבעת ימי המילואים על העולה שהיתה במילואים (לעיל כט, יז), דאם כן למה הזכיר העולה ולא שאר קרבנות, אלא הך עולה היא עולת התמיד, ולא הזכיר קרבנות המילואים, אלא קרבנות הנוהגים בכל יום. אי נמי, ביום שמיני למילואים איירי, דלא הוי קרבנות מילואים, והיה משה מקריב עולת תמיד:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶת הָעוֹלָה – עוֹלַת הַתָּמִיד.
וְאֶת הַמִּנְחָה – מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן" וְגוֹמֵר (שמות כט,מ).
רשב"ם
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
המזבח עד למחר בשחרית, לכן הקריב קודם הקמת הקלעים, וצ"ל שרחצו תחלה מקיתון של כלי שרת, וכמ"ש במלואים שרחצו במים בבקר: