גור אריה על רש"י שמות מ

<< · גור אריה על רש"י · שמות · מ · >>

פסוק כט

[א] אף ביום שמיני למילואים וכו'. דאם לא כן יקשה לך מה ענין קטורת שהקטיר משה, כי בשבעת [ימי] המילואים בפרשת תצוה (לעיל כט, א-לז) לא נאמר למשה שיקטיר קטרת, אם כן לא היה קטורת בשבעת [ימי] המילואים, ומאי שכתב "ויקטר עליו קטורת" (פסוק כז), אלא ש'אף ביום שמיני למילואים', שאז התחיל להקטיר קטורת - שמש משה, ולפיכך היה משה מקטיר קטורת, ולא היה אהרן מקטיר רק קרבנות של יום, שנאמר (ויקרא ט', ז') "קרב אל המזבח וגו'". אבל הרמב"ן פירש (פסוק כז) דכל שבעת ימי המילואים הקטיר משה קטורת:

אך קשיא, דלקמן גבי שעיר ראש חודש בפרשת שמיני שנאמר (ר' ויקרא י, טז) "ואת שעיר החטאת דרש משה והנה שורף", כתיב (שם שם יח) "הן לא הובא דמה וגומר", ופירושו שמא זרקתם דמה אוננים (רש"י שם שם יט), והרי לפי דעת רש"י לא הקריבו קרבן ציבור רק קרבנות היום, [אך קרבנות ציבור] הקריב משה, ושעיר ראש חודש קרבן צבור (זבחים דף נב:), וצריך לומר הא דקאמר כאן שמשה היה מקריב קרבנות צבור, היינו קודם ששרתה שכינה במקדש, דהיינו קודם שכתוב (ויקרא ט', כ"ג) "וירא כבוד ה' אל כל העם", אבל אחר כך לא היה משמש עוד משה, שכבר הוקדש אהרן ובניו, ושעיר ראש חודש אחר ששרתה שכינה הקריבו. וכך מוכח לקמן, דאם לא כן למה לא זרקו הדם קודם שמתו בני אהרן עם שאר עבודה שעשו קודם שמתו בני אהרן, אלא שלא רצה משה לעבוד עבודה של שעיר ראש חודש קודם, רק להמתין עד ששרתה השכינה, ואז יעבוד אהרן:

וצריך לומר הא דפירש רש"י לקמן בפרשת שמיני (ויקרא ט', כ"ג) "ויבא משה ואהרן" 'למה נכנס משה עם אהרן, אלא ללמדו על מעשה הקטורת', דמשמע שהקושיא הוא שלא היה למשה לכנוס, ואדרבא, הרי משה מקטיר קטורת כדפירש רש"י כאן, אלא דהכי פירושו, אם היה אהרן נכנס לצורך מה, דהיינו לצורך ברכה לברך העם, למה נכנס משה עם אהרן, שהרי אהרן הוא המברך, ומתרץ שנכנס משה להקטיר קטורת, ואהרן נכנס עמו שילמד מעשה הקטורת ממשה. ולפירוש השני (של רש"י שם) נכנסו משה ואהרן לבקש רחמים:

[ב] העולה עולת התמיד. ולא קאי על שבעת ימי המילואים על העולה שהיתה במילואים (לעיל כט, יז), דאם כן למה הזכיר העולה ולא שאר קרבנות, אלא הך עולה היא עולת התמיד, ולא הזכיר קרבנות המילואים, אלא קרבנות הנוהגים בכל יום. אי נמי, ביום שמיני למילואים איירי, דלא הוי קרבנות מילואים, והיה משה מקריב עולת תמיד:

פסוק לב

[ג] כמו בקרבם. דהתי"ו היא נוספת, והוי מצי למכתב 'בקרבם', והוא מקור מן הקל עם תוספת תי"ו:

[ד] בכל מסע שהיו נוסעים וכו'. פירוש, דאין "מסעיהם" רוצה לומר שהיה הענן שוכן במסע, דלא היה הענן שוכן במסעיהם, אלא בכל מסע היה הענן שוכן במקום חנייתם, ונקרא מקום חנייתן 'מסע', לפי שמשם היו נוסעין:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן [תהלים פט, נג]. יהי שם ה' מבורך לעולם ואמן אמן [ר' תהלים קיג, ב]. סליק ספר שמות: