מ"ג שמות כח מג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָו‍ֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיהוֹן עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּנוֹהִי בְּמֵיעַלְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא אוֹ בְמִקְרַבְהוֹן לְמַדְבְּחָא לְשַׁמָּשָׁא בְּקוּדְשָׁא וְלָא יְקַבְּלוּן חוֹבָא וְלָא יְמוּתוּן קְיָם עָלַם לֵיהּ וְלִבְנוֹהִי בָּתְרוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
וִיהוֹן עַל אַהֲרן וְעַל בְּנוֹי בִּזְמַן מֵעַלְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִימְנָא אוֹ בְּמִקְרָבֵיהוֹן לְמַדְבְּחָא לְשַׁמָשָׁא בְּקוּדְשָׁא וְלָא יְקַבְּלוּן חוֹבָא וְלָא יְמוּתוּן בְּאֵשָׁא מִצַלְהֲבָא קְיַים עֲלַם לֵיהּ וְלִבְנוֹי בַּתְרוֹי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיו על אהרן" - כל הבגדים האלה על אהרן הראויין לו

"ועל בניו" - האמורים בהם

"בבואם אל אוהל מועד" - להיכל וכן למשכן

"ומתו" - הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה

"חקת עולם לו" - כל מקום שנ' חקת עולם הוא גזירה מיד ולדורות לעכב בו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן – כָּל הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה.
עַל אַהֲרֹן – הָרְאוּיִין לוֹ.
וְעַל בָּנָיו – הָאֲמוּרִים בָּהֶם.
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – לַהֵיכָל; וְכֵן לַמִּשְׁכָּן.
וָמֵתוּ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְּשַׁמֵּשׁ מְחֻסַּר בְּגָדִים בְּמִיתָה.
חֻקַּת עוֹלָם לוֹ – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "חֻקַּת עוֹלָם", הוּא גְּזֵרָה מִיָּד וּלְדוֹרוֹת, לְעַכֵּב בּוֹ (ראו מנחות י"ט ע"א).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


והיו על אהרן ועל בניו. שעור הכתוב יהיו על אהרן שמונה בגדי הכהונה שהזכיר מתחלת הפרשה ועד כאן שהם חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסי בד, ועל בניו ד' בגדי כהונה וזהו שכתוב ולא ישאו עון ומתו שהרי כהן גדול ששמש בפחות משמונה או כהן הדיוט ששמש בפחות מארבעה הרי נקרא מחוסר בגדים ואם עבד עבודתו פסולה והוא חייב מיתה בידי שמים כזר ששמש שנאמר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגו' והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והרי הם כזרים וכתיב והזר הקרב יומת.

חקת עולם לו ולזרעו אחריו. שיהיה כהן גדול לובש שמונה בגדים בשעת עבודה וכהן הדיוט ארבעה בשעת עבודה והם מכנסי בד וכתנת ומצנפת ואבנט. ופלא גדול היה בכהנים המקריבים קרבנות בכל יום שלא היה גופם לבוש אלא הכתנת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקור בימות הגשמים ולא היו מתים, וע"כ אמרו רז"ל שמעמידין על הכהנים ממונה אחד לבקר אותם ולרפא תחלואיהם לפי שהיו רובם חולים מחולי בני מעים מפני שהיה עבודתם בכל ימות השנה בחלוק לבד בשעת עבודה, ועוד שהיו עומדים תמיד על הרצפה והם יחפי רגל.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא ישאו עון ומתו". לרש"י קאי על כל הבגדים, והרמב"ן השיג עליו שלא דבר רק מן המכנסים, שהם באו בפרטות, ולא הוזכרו בסדר לבישת הבגדים כי זה מובן שלא ילכו בגלוי ערוה, ושאר בגדים למדו חז"ל שאם אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והו"ל זרים, וכ"כ התוס' זבחים (דף י"ז ע"ב) סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) בשם הר"י מאורלייניש, ומה שהזכיר מיתה במעיל הוא באור למצות הפעמונים שישמע קולו שבזה נכנס ברשות שהנכנס לחצר המלך הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית עיי"ש, בארך: