מ"ג שמות כו יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | תְּרֵין צִירִין לְדַפָּא חַד מְשׁוּלְּבִין חַד לָקֳבֵיל חַד כֵּן תַּעֲבֵיד לְכֹל דַּפֵּי מַשְׁכְּנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | תַּרְתֵּין צִירִין לְלוּחָא חָד מְכַוְונִין צְטַר חָד בְּגוֹ חַד הֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לְכָל לוּחֵי מַשְׁכְּנָא: |
רש"י
"משלבות" - עשויות כמין שליבות סולם מובדלות זו מזו ומשופין ראשיהם ליכנס בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב בתוך עמודי הסולם
"אשה אל אחתה" - מכוונות זו כנגד זו שיהיו חריציהם שוים זו כמדת זו כדי שלא יהיו שתי ידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה ותרגום של ידות צירין לפי שדומות לצירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן
ומה שהקשה הרא"ם על פירוש הרמב"ן, דאם כן לא הוי ליה למימר 'והחריץ חציו באמצע', רק הוי ליה למימר 'רביע מכאן ורביע מכאן וחציו באמצע', דהא עד השתא מה שאמר 'רביע מכאן' גם כן בחריץ איירי, אין זה קשיא, דאדרבא, דלא שמעינן דבחריץ איירי, דלא ידעינן מאי 'רביע מכאן' דקאמר, לכך אמר 'וחריץ חציו באמצע', כלומר דבחריץ איירי. ומה שלא אמר 'רביע חריץ מכאן ורביע חריץ מכאן', דאיך יאמר 'רביע חריץ' כיון שלא עשה כל החריץ, וכן לא אמר 'החריץ חציו באמצע ורביע מכאן ורביע מכאן', שהיה קשה דלא יתכן לומר 'החריץ חציו באמצע' כיון שלא נעשה כל החריץ, איך יאמר 'חציו באמצע', אבל בלשון זה הוי שפיר, שכך פירושו, שכאשר היה החריץ רביע מכאן ורביע מכאן, נמצא עתה שהחריץ שנעשה מתחלה באמצע - חציו של חריץ, שנשלם עתה כאשר היה חורץ רביע מכאן ורביע מכאן. והשתא הוי שפיר שנקט מלת 'והחריץ' אצל האמצע, כי לעולם המלה המורה במה הוא מדבר נכתב בהתחלת הדבר, וכאן ההתחלה היא אמצע החריץ, ואילו כתב 'החריץ חציו באמצע ורביע מכאן ורביע' הוי שפיר, וכך עתה גם כן פירושו כך, אלא דלא מצי למכתב כך מטעם אשר אמרנו, ולפיכך אמר 'והחריץ חציו באמצע', פירושו וכבר היה החריץ באמצע קודם זה שהיה חורץ רביע מכאן ורביע מכאן. ועוד, דלא יתכן לומר 'וחציו מכאן', שהיה פירושו חצי הרביע מכאן, שכן משמע 'רביע מכאן ורביע מכאן וחצי של רביע באמצע'. לכך הוצרך לומר 'והחריץ חציו באמצע':
ומה שפירש רש"י שהיה חורץ הידות משני צדדין, היינו דאותו צד שמתחברים הקרשים על כרחך היה חורץ, כדי שיתחברו הקרשים, ואותו צד שבפנים גם כן היה חורץ מפני הקרש שבמקצוע המערב, כדי שיהיה מתחבר הקרש שבמקצוע מערב עם הקרשים שבסדר צפון ודרום, כמו שפירש רש"י בסמוך (פסוק כד) 'וקרש שבמקצוע מערב חרוץ לרחבו בעוביו וכו, ומפני שהיה קרש זה חרוץ, על כרחך היו כלם שבסדר מערב חרוצים, כדי שיהיו שוים קרשי מערב, מאחר שהיה הקרש מכסה שפתי האדנים לארכם בפנים, וכל זה משום קרש המקוצע כדי שיהיה מתחבר לקרשי צפון ודרום:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מְשֻׁלָּבוֹת – עֲשׂוּיוֹת כְּמִין שְׁלִיבוֹת סֻלָּם, מֻבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, וּמְשֻׁפִּין רָאשֵׁיהֶם לִכָּנֵס בְּתוֹךְ חֲלַל הָאֶדֶן כַּשְּׁלִיבָה הַנִּכְנֶסֶת בַּנֶּקֶב בְּתוֹךְ עַמּוּדֵי הַסֻּלָּם.
אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ – מְכֻוָּנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, שֶׁיִּהְיוּ חֲרִיצֵיהֶם שָׁוִים זוֹ כְּמִדַּת זוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתֵּי יָדוֹת זוֹ מְשׁוּכָה לְצַד פְּנִים וְזוֹ מְשׁוּכָה לְצַד חוּץ בָּעֳבִי הַקֶּרֶשׁ, שֶׁהוּא אַמָּה. וְתַרְגּוּם שֶׁל יָדוֹת – "צִירִין", לְפִי שֶׁדּוֹמוֹת לְצִירֵי הַדֶּלֶת הַנִּכְנָסִים בְּחוֹרֵי הַמִּפְתָּן.
רשב"ם
משולבות: הידות זה כנגד זה, וכל סביב הידות היה הקרש חרוץ מכל צד כדי שיכנסו הידות של כל קרש וקרש בתוך שני אדנים שתחת הקרש האחד, וגם האדנים היו חלולים להכניס בהן הידות:
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ועושה לו שתי יתדות כמין שני חווקין ומכניסן לתוך שתי אדנים, ופי' שחורץ רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן, [ונשאר מן הקרש אמה] והחריץ חציו [ר"ל של האמה הנשאר] באמצע, וא"כ חורץ באמצע חצי אמה, וכן פרש"י בשבת (דף צ"ח ע"ב) ושם מבואר שה"ה שחורץ בעובי הקרש מכל צד [מסתמא ג"כ רביע אמה], ולפ"ז כל יד מחזיק רביע אמה לרוחב הקרש וחצי אמה לעביו, וכל אדן חלול רביע אמה ומוקף רביע אמה סביב, ובזה מכוונים הידות להכנס בתוך חלל שני האדנים שנותן לכל קרש זו אצל זו, ובפרש"י שבכאן נלחצו המפ' הרמב"ן והרא"ם, ויש לכוונם בדוחק עם פירושו בשבת כמו שהוגה ברש"י שבחומש: משלבות אשה אל אחותה, פרש"י משולבות שמשופים ראשיהם בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקבי עמודי הסולם, ואשה אל אחותה ר"ל מכוונות זו כנגד זו, וכן פי' הרד"ק במכלול שורש שלב, ובאמת מ"ש (מ"א) בין השלבים היינו קנים ארוגים זע"ז כמש"ש, ושליבות הסולם אינו מורה על השיפוי, וגם שהיה צ"ל איש אל אחיו ומוסב על הקרשים שיהיו מכוונים כמ"ש הרמב"ן, ועוד שזה ידענו ממ"ש ויהיו תואמים מלמטה כמ"ש רש"י שם, ובברייתא דמלה"מ (פ"א) ושני הסנין יוצאים מן הקרשים שנים לכל אחד ואחד שמשקיע את הזכר בתוך הנקבה שנאמר משולבות אשה אל אחותה דברי ר"נ שר"נ אומר אין ת"ל משולבות ומה ת"ל משולבות שעושה להם שלבים כסולם המצרי, ופי' הרמב"ן סנין כעין שעושים בארגזים לחבר הדפין זב"ז כמין יתדות של עץ, כמ"ש בפ"י דכלים עשאן בסנין, ובב"מ (דף קי"ז) קנים וסנין, ר"ל שיעשה שליבה יוצאה מן הקרשים כעין הוצין זכרים וכנגדו בקרש שבצידו שליבה אחרת נקובה ומכניס הזכר בתוך הנקבה וכן בקרש האחר שיהא בכל קרש שתי שליבות זו בזו, וכן בערוך (ערך סן) אומר כמין סינין היוצאים מן הקרשים שנים מכאן ושנים מכאן ומשליבין אותם בהם, ונראה שמפרש ששתי ידות נמשך לשתים, שתי ידות לקרש האחד, [ושתי ידות] משלבות אשה אל אחותה, ולפ"ז מ"ש אשה אל אחותה מוסב על הידות המשולבות, שידות הזכרים שבצדי הקרשים [שיהיו דומים כשליבות הסולם שמכניסין אותם בנקב הסולם] יכנסו בנקבי השליבה המנוקבת שכנגדו בכוון שהיא תחובה בעובי הקרש בפנים, ומבואר מדברי הרמב"ן והערוך שהיה בכל צד שתי שליבות כמ"ש שתי ידות משולבות ואצל כל יד היוצא בכל צד היה ג"כ סמוך שליבה נקובה תחוב בעובי הקרש בענין שיד שבצד זה יכנס בנקב שבצד זה שכנגדו ואצלו יכנס יד הזכר שבצד האחר [שהיו אצל השליבה המנוקבת] לנקב שבצד זה שאצל היד, וזה היה בשני מקומות בכל קרש, ומה שקבעו שם שליבה נקובה ולא עשו הנקב בהקרש עצמו, מפני שהיה מפרקו מן הנקב בכל פעם שנסעו ויתקלקל הנקב, לא כן אם קובע שליבה נקובה שיוכל לקבוע שליבה אחרת נקובה בכל עת שחנו, והנה ע"י השליבות נתחברו הקרשים קרש עם קרש, ומ"ש כן תעשה לכל קרשי המשכן, כי גם בקרשי המקצועות היו הידות האלה קבועות בצד אחד בעובי הקרש ובצד אחד ברחבו, וממ"ש לכל קרשי המשכן, י"ל שגם בקרשים שאצל העמודים היו ידות שבהם חבר הקרשים אל העמודים שאצלם:
- ^ נ"א: חֶצְיוֹ. וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (צ"ח ע"ב) כָּתַב: חֲצִי אַמָּה.
- ^ נ"א: חֶצְיוֹ. וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (צ"ח ע"ב) כָּתַב: חֲצִי אַמָּה.