מ"ג שמות כד ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויכתב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּכְתַב מֹשֶׁה יָת כָּל פִּתְגָמַיָּא דַּייָ וְאַקְדֵּים בְּצַפְרָא וּבְנָא מַדְבְּחָא בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא וְתַרְתַּא עֶשְׂרֵי קָמָא לִתְרֵי עֲשַׂר שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּכְתַב משֶׁה יַת כָּל פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וְאַקְדֵים בְּצַפְרָא וּבְנָא מַדְבְּחָא בְּשִׁיפּוֹלֵי טוּרָא וּתְרֵי סְרֵי קָמָן לִתְרֵי סְרֵי שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל: |
רש"י
"וישכם בבקר" - בחמשה בסיון
[ה] וישכם משה בבוקר בה' בסיון. אף על גב דכבר אמר למעלה (ר' פסוק ג) "ויספר משה את כל דברי ה'", והיה זה ביום ד' (רש"י פסוק א), ואם כן ממילא היה "וישכם משה" ביום המחרת בה' בסיון, כיון שלא כתוב למעלה בפירוש באיזה יום היה הא דכתיב "וישכם משה בבוקר", ואם כן אין הכתוב מפרש הזמן, ואם כן יכול להיות "ויכתוב משה" את התורה לא היה ביום ד', אלא אחר כך, דאין הכתוב מפרש הזמן, ועל זה קאי "וישכם משה בבוקר", לכך הוצרך לומר שהיה בה' בסיון, שביום ו' קבלו התורה (שבת דף פז.), ואי אפשר לו לבנות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר – בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן (שבת פ"ח ע"א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר. זה היה בחמשה בסיון.
כל הדברים אשר דבר ה' נעשה. פירש רבינו חננאל ז"ל כי נעשה היא מצוה כוללת מצות עשה ומצות לא תעשה כי הנמנע מלעשות דבר שהוזהר עליו שלא לעשותו יקרא שעשה מצוה שהרי קיים האזהרה שהוזהר עליה ומקרא מלא הוא (תהלים קיט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, באר הכתוב כשלא פעלו עולה הרי הוא כאלו בדרכיו הלכו.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ובטבילה (כמ"ש וכבסו שמלותם) ובהרצאת דמים, ונכנסו לברית כדרך כורת ברית ע"י הדם שנחצה והיה חציו לה' שיכנס אל חיוב הברית מצדו וחציו על העם להכניסם בחיוב הברית מצדם, וישראל ששמעו דברי ספר הברית אמרו כל אשר דבר ה' נעשה וגם ונשמע מצות אחרות שיצוה עוד להבא. ויל"פ נעשה מ"ע ונשמע מל"ת, וחז"ל פי' נשמע על ההשכלה תחלה נעשה מבלי חקור אחר הטעם, ועי"כ נשמע להבין טעמי המצות וסודותיהם והוא רק שמה"ש משתמשים בו, המלאך הוא שליח לעשות דבר ה' וזה קיומו והויתו, ועצמותו הוא שהוא שכל נבדל משכיל בפועל, נמצא ע"י מעשהו נעשה שכל נבדל שהוא עצמותו, והנה התלמוד מביא לידי מעשה והמעשה הוא העקר ופרי התלמוד והתלמוד הוא השומר לפרי, ועז"א מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע: