מ"ג שמות כב כא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל אלמנה ויתום לא תענון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל אַרְמְלָא וְיִיתַם לָא תְעַנּוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל אַרְמְלָא וְיָתוֹם לָא תְסַגְפוּן: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
קעט. כל אלמנה ויתום לא תענון ר' ישמעאל סבירא ליה שאלמנה יתום בא לדוגמה. רצונו לומר כל החלשים והנדכאים כמו אלמנה ויתום. ור' עקיבא סבירא ליה שאלמנה ויתום דוקא. ורש" ז"ל בפירושו, תפס כשטת ר”י, והרמב”ם (בפ"ו מה' דעות) פסק כרבי עקיבא. ומבואר שר' ישמעאל כשטתו, שסבירא ליה שלפעמים תפס הכתוב דבר אחד לדוגמא. כמה שאמרו במכלתא משפטים בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא. במרצע בתער בספר. רצונו לומר שבא הכתוב לדוגמא, והוא הדין פה תפס דוגמא אלמנה ויתום שהם החלשים ע"פ הרוב. ויתר התנאים
ורבי עקיבא מכללם, לא פירשו כן. וחפשו בכל אלה ד' מקומות לדרוש בכלל ופרט, או רבוי ומעוט. וסבירא ליה דהכתוב דוקא, והוא הדין בכאן, אמר שהכתוב לא דבר רק באלמנה ויתום. ומה שאמרו באלמנה ויתום שדרכן לענות, ורצונו לומר אף אלמנתו של מלך, כמה שאמרו הרמב"ם, אחרי שרובן דרכן לענות. ועל זה אמר כל אלמנה. וסבירא ליה דלא דרשינן טעמא דקרא. ור' ישמעאל יסבור כרבי שמעון גבי חובל בגד אלמנה, דדרשינן טעמא דקרא. ואין חלוק בין אלמנה ויתום ובין כל אדם שהוא נדכא ונענה כמוהם. ולדידי' רצונו לומר, שלא בא הצווי על אלמנתו של מלך.
ומה שאמר לר"י שאר כל אדם מנין תלמוד לומר תענון. יש לומר שדייק ממה שבא בלשון רבים., והיה לו לומר לא תענה שכל הפרשה דבר בלשון יחיד. שהלשון מורה שמזהיר את הבית דין והצבור שישגיחו על זה. שהם אביהם של יתום ודין אלמנות וצריכים להשגיח על זה. ומצד זה תפס אלמנה ויתום, כי בשאר כל אדם אין האזהרה על הבית דין רק על כל יחיד שלא יענה את חברו.
ומה שאמרו אם ענה תענה אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. התבאר אצלנו שכפל, המקור על הפעל מציין שבכל אופן שיעשה הפעל. ודעת התנא קמא שמצין שבכל אופן שיענה אף ענוי מועט. ודעת רבי שמעון שיענה וישנה. וכבר הבאתי דוגמא לזה בפרשת בא על פסוק ובשל מבושל. וכפי הנראה לר"י, שסובר שהוא שם הדוגמא, והוא כולל כל אדם, כן כולל כל ענוי. ולדידיה מלת כל רוצה לומר כל מיני החלשים הדומים כיתום ואלמנה, לא תענון אף ענוי כל שהוא.
ולרבי עקיבא [שכן יסבור גם רבי] שרק בדתום ואלמנה ידבר, סבירא ליה שדבר בדוקא שיענה וישנה. ותראה מהמעשה שהביא. שר' ישמעאל אמר לר' שמעון מימיך בא אצלך אדם לדין וכו'. והוא דעת ר' ישמעאל [בפרט להאומרים שבעל פלוגתא דפה הוא ר' ישמעאל הנהרג]. שהצוי הוא בכל אדם ובכל ענוי אף ענוי מועט. וזהו שאמרו אמרה תורה אם ענה תענה אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. ורבי עקיבא לשטתו שאינו מדבר רק ביתום ואלמנה ורק כשיענה וישנה, לא קבל סברא זו, ואמר לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות. ואמר שסלק את הצדיקים האלה שלא יראו בצרות העתידות לבא.