מ"ג שמות כא טז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְיִגְנוֹב נַפְשָׁא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיזַבְּנִנֵּיהּ וְיִשְׁתְּכַח בִּידֵיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְיִגְנוֹב נֶפֶשׁ מִבְּנֵי יִשְרָאֵל וִיזַבְּנִינֵיהּ וְיִשְׁתַּכַּח בִּרְשׁוּתֵיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל בְּשִׁינוּקָא דְסוּדְרָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְדִי מְבַזֵּי: |
רש"י
"ונמצא בידו" - שראוהו עדים שגנבו ומכרו ונמצא בידו כבר קודם מכירה (סנהדרין פה)
"מות יומת" - בחנק כל מיתה האמורה בתורה סתם חנק היא והפסיק הענין וכתב וגונב איש בין מכה אביו ואמו למקלל אביו ואמו ונ"ל היינו פלוגתא דמ"ס מקשינן הכאה לקללה ומ"ס לא מקשינן (סנהדרין שם)
מפרשי רש"י
ואם תאמר, היכי תיסק אדעתיה לומר דאשה שגנבה פטורה, הא אמרינן בפרק קמא דקדושין (דף כט.) כל לא תעשה בין אנשים בין נשים מוזהרין עליו, וילפינן שם (לה.) מקרא דכתיב (ר' במדבר ה, ו) "איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם", 'השוה הכתוב איש לאשה לכל חטאת בתורה', דאין זה קשיא, דודאי כי ליכא מיעוטא בהדיא - שוה לכל עונשין שבתורה, אבל היכי דהוא ממעט בהדיא נשים, הרי מיעטן קרא בפירוש:
והא דלא הביא רש"י גם כן דצריך קרא (דברים כ"ד, ז') ד (איש כי יכה) ["כי ימצא איש גונב"] למעט את הקטן, סומך הוא על שפירש למעלה (פסוק יב) גבי "ואיש כי יכה כל נפש" (ויקרא כ"ד, ז'),דהכי נמי מצינו לפרש כאן, אלא דכאן איכא לפרש עוד פירוש אחר דלא נוכל לומר למעלה, דהא כאן איכא למדרש אם כתב "וכי ימצא איש וגו'" (דברים כ"ד, ז') הווה אמינא איש ולא אשה, ולכך כתיב "וגונב איש" אפלו היה אשה, אבל לעיל אין לתרץ כהאי גוונא כמו שאמרנו למעלה (סוף אות לט), עיין שם, אבל פירוש למעלה בוודאי נוכל לפרש כאן, ואין צריך להאריך:
[נ] אשה או טומטום מניין. ואין להקשות דעדיין תקשה, (ועדיין) איש שגונב כל נפש אדם חייב, כדכתיב (דברים כ"ד, ז') "וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו", ואשה שגנבה איש, דכתיב "וגונב איש ומכרו", אבל אשה שגנבה אשה או קטן מניין, דבגמרא בפרק הנחנקין (סנהדרין סןף פה ע"ב) יליף לה מדכתיב (דברים כ"ד, ז') "ומת הגנב" מכל מקום. אבל קשיא, דלמה לי "וגונב איש", דהא מרבינן "ומת הגנב" מכל מקום לרבות הכל. אבל על הגמרא יראה דלא קשיא, מפני דהגמרא סובר דלא נאמר כלל דלהכי בלחוד אתיא קרא "וגונב איש" לרבות אשה, אלא קרא אתא לומר שצריך שימשכנו לרשותו, כדכתיב (כאן) "ונמצא בידו", אבל לפירוש רש"י דפירש דקרא אתא לאשמועינן דאשה דגנבה תהא חייבת, למה לא נילף מהאי קרא דכתיב "ומת הגנב" מכל מקום, ויש לומר שאף על גב שבגמרא בעי קרא לאשה שגנבה אשה, לפי פשוטו אין צריך קרא, דודאי בכמה מקומות מצאנו שיש חילוק בין איש לאשה, וכן חילוק יש בכמה דברים בין גדול לקטן, והווה אמינא דכאן נמי חילק הכתוב ביניהם. אבל אשה שגנבה אשה, אין סברא לחלק, כיון דאשה שגנבה איש חייבת, ואיש שגנב אשה נמי חייב, אין לחלק ולפטור אשה שגנבה אשה. ורש"י כתב פשוטו של מקרא, ובגמרא יליף ליה כל דבר, דאין בעלי התלמוד הולכים אחר סברות לפי פשוטו:
[נא] ונמצא בידו כבר קודם המכירה. פירוש, הא דכתיב "ונמצא בידו", אין הפירוש כמשמעות הכתוב שאחר שמכרו חזר ולקחו לרשותו, כדכתיב "ומכרו ונמצא בידו", אלא "ונמצא בידו" דקאמר שנמצא בידו קודם שמכרו. והא דהוצרך למכתב "ונמצא בידו", דודאי הוא בידו קודם המכירה, לאפוקי אם עדיין לא הכניסו לרשותו אינו חייב, והכי אמרינן בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פה:):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְנִמְצָא בְיָדוֹ – שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים שֶׁגְּנָבוֹ וּמְכָרוֹ, וְנִמְצָא כְבָר בְּיָדוֹ קוֹדֶם מְכִירָה.
מוֹת יוּמָת – בְּחֶנֶק. כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם, חֶנֶק הִיא (סנהדרין פ"ד ע"ב). [וְהִפְסִיק הָעִנְיָן וְכָתַב "וְגֹנֵב אִישׁ" בֵּין "מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ" לִ"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ". וְנִרְאֶה לִי הַיְנוּ פְלוּגְתָּא: דְּמַר סָבַר מַקְשִׁינָן הַכָּאָה לִקְלָלָה, וּמַר סָבַר לֹא מַקְשִׁינָן (סנהדרין פ"ה ע"ב).]
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והרמב"ן ז"ל כתב בזה כי סמך גונב למכה לפי שמיתת שניהם שוה והיא מיתת חנק וע"כ הוצרך לאחר ומקלל אביו שמיתתו בסקילה, שכן כתוב (ויקרא כ) אביו ואמו קלל דמיו בו וכל מקום שנאמר דמיו בו אינו אלא בסקילה, שנאמר (שם) באבן ירגמו אותם דמיהם בם. ומה שהחמירו יותר במקלל מן המכה שהענישו הכתוב בסקילה שהיא החמורה מארבע מיתות ב"ד, לפי שיותר מצוי מי שיקלל אביו ואמו ממי שיכה אותם, והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה יסור גדול, או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר שהוא בהזכרת ה' יתברך, והנה צריך להענישו על חטאו באביו ובאמו ועל אשר נשא שם אלהיו לפשע וחטאת עכ"ל.
ויש לומר במה שנכנס הכתוב הזה בכאן כדי להגדיל אשמת גונב נפש ולהודיע חומר האיסור שבו כי הוא חמור כמכה ומקלל אביו ואמו ולכך הושם באמצע בין המכה והמקלל, וכן בעשרת הדברות הכניסו הכתוב בין הנאוף ועדות השקר, ואילו לא הזכירו הכתוב כי אם באחרונה אחר מכה ומקלל היה נראה שהוא עון יותר קל מן המכה והמקלל, ולא היה יכול להקדימו כי כבר התחיל בדין הרציחה מכה איש ומת והוצרך לסדר אחריו מכה אביו ואמו. והנה לגודל העון נענשו עליו האחים בעשרה הרוגי מלכות, ולא יתעלם ממך ענין כפל המיתה ממה שכתבתי במקום אחר.
ונמצא בידו. פרט למצוי בידו, כגון בנו ותלמידו או סמוך על שלחנו שלא יתחייב מיתה בהם אם מכרן.מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
וגונב איש אין לי אלא (איש) שגנב את האיש, גנב את האשה ואת הקטן מנין- תלמוד לומר וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו, להביא את שגנב את האשה ואת הקטן. אין לי אלא איש ואשה שגנבו את האיש, והאיש שגנב את האשה ואת הקטן, האשה שגנבה חברתה ואת הקטן מנין -תלמוד לומר ומת הגנב ההוא, מכל מקום.
( וגונב איש להוציא את הקטן, להביא את הקטן מנין- תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש, להביא את הקטן, משמע מביא את הקטן ואת בן שמונה- תלמוד לומר וגובב איש מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא.
וגונב איש אף הקטן במשמע תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו להוציא את הקטן).
וכי אצא איש גונב נפש שומעני אף בן שמונה במשמע, ת"ל וגונב איש ומכרו.
( וכי יגנוב איש ) מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא.
סג. ומכרו ולא שמכר את חציו.
ונמצא אין מציאה אלא בעדים.
סד. בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא ), ואומר ויקח העכד עשרה גמלים וגו' (בראשית כד)ח הא אין בידו בכל מקום אלא רשותו. מות יומת בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. אמרת זו, (מדה) [מיתה] בתורה (כל) [וכל] מיתה האמורה בתורה סתם, אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי רבי יאשיה . רבי יונתן אומר, לא מפני שהיא קלה, אלא מפני שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם הרי זו בחנק. רבי אומר, (במיתה שנאמרה בידי שמים) מה מיתה שנאמרה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה (כאן) מיתה שאין בה רושם מכאן אמרו מצות חנק וכו .
סה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו- תלמוד לומר לא תגנוב (לא תגנוב) הרי זו אזהרה לגונב נפש. אתה אומר אזהרה לגונב נפש, או אינו אלא אזהרה לגונב ממון. כשהוא אומר לא תגנובו ולא תכחשו וגו' הרי זו אזהרה לגונב ממון (אמור,) הא מה תלמוד לומר לא תגנוב, הרי זו אזהרה לגונב נפש. או הרי זו אזהרה לגונב ממון (והלא) [והלה] אזהרה לגונב נפש. אמרת, שלש מצות נאמרו בענין . שתים מפורשות ואחת סתומה. נלמד סתומה ממפורשות, מה מפורשות מצות שחייבין עליה מיתת בית דין, אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, זו אזהרה לגונב נפש (והלא) [והלה] אזהרה לגונב ממון.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סב. וגונב איש ומכרו , זה נאמר גם בפרשת תצא, ושם הוסיף דברים שלא ידענו מפה. כמה שאמר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל , לאפוקי פן הכנענים ולאפוקי מוכר בנו. והתעמר בו שצריך שישתמש, ועוד כמה דרשות כמה שאמר בסנהדרין (דף פ"ה פ"ו).
אבל למה הוכפל פה. בארו חז"ל שהוסיף גם פה דברים שלא נלמד משם. ששם אמר, וכי ימצא איש גונב , ומציאה הוא בעדים כמו שיבואר בסי ס"ג, וצריך עדים על הגנבה. ופה אמר, ומכרו ונמצא בידו שצריך עדים על המכירה. פה אמר וגונב איש מלמד שמה שאמר שם, גונב איש , אינו ממעט אשה רק ממעט אם הגנב קטן. ומה שאמר וגונב איש אינו ממעט אם גנב אשה וקטן, דשם אמר גונב נפש, רק מיעט גנב בן שמונה. וכבר בארתי דרך דרשות אלה למעלה ( משפטים נד ) שבאו דרשות כאלה ממש על מכה איש עי"ש , והגהתי כאן על פי הנוסח משם.
סג. ומכרו ונמצא בידו גם למד במה שכפל הדבר פה שצריך שימכור את כולו. כי בלשון ומכרו כשבא בהרחבה, יכלול גם אם מכר חציו. שגם עבד או שפחה שחצים בן חורין, יקרא בשם עבד או שפחה. ושפחה חרופה שנאמר בתורה, היא חציה בת חורין. וכן במה שאמר וטבחו או מכרו, מצריך במכילתא היקש מכירה לטביחה, שפירושו שמכר כולו.
אכן ממה שכפל ומכרו פה ובפ' תצא ידעינן שהכנוי ומכרו בא בדיוק שמכר כולו, כפי שכללתי בפעל הנכפל באיילת השחר [ כלל קנה ]. ולשון מציאה בא לרוב בשמוצא דבר המבוקש או הנאבד או דבר שלא עלה על לבו למצאו איונו מציין המציאה בעדים.
ומה שאמר פה ובספרי תצא ( כי תצא רמא ), על כי ימצא איש שוכב עם אשה שאין מציאה אלא בעדים, היינו בדיני נפשות ומלקות וממון דוקא. שאחר שבדיני נפשות ומלקות וממון צריך עדים, אם אין עדים דינו נאלו לא נמצא. וכן מפורש בספרי שופטים ( שופטים קמח ) על מה שנאמר כי ימצא בקרבך, בעדים שנאמר על פי שנים עדים בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשנים עדים וכו'.
סד. נמצא בידו מלת יד הושאל מן יד האדם אל ביתו ורשותו כמו ויצברו בר תחת יד פרעה . אכן, אין לדייק מזה שנמצא בידו ממש רק פירושו ברשותו. וכן בכל מקום שאין דרך לאחוז דבר זה בידו.
ומה שאמרו שאין ראיה לדבר שיש לומר שרק במה שאמר ויקח את כל ארצו מידו , שאי אפשר לפרש בידו ממש. אבל בכאן יצוייר שאוחז את העבד בידו. ולכן במה שאמר אם המצא תמצא בידו הגננה , למד בב"ק שבידו ברשותו מכפל המצא תמצא. אבל פה, שמכרו לא יצדק שאוחזו בידו, רק פירושו ברשותו. ומזה למדו, שאם לא בא לרשות הננב פטור, ואם מכרו ועדין הוא ברשות הגנב חייב, כמו שדייק הכסף משנה (פ"ט מהלכות גנבה ה"ג ). ועל זה אמר ומכרו ונמצא בידו, אף שעדין נמצא ביד הגנב. רצונו לומר ברשותו אחר המכירה.
וזה הדכר הרביעי שמלמד פה נוסף על מה שאמר בפ ' תצא, ומה שאמר מות יומת בחנק כל המאמר נזכר ונתפרש למעלה ( משפטים סא ).
סה. מות יומת. והאוהרה נאמר בעשרת הדברות ששם מדבר מגונב נפשות, ונלמד מענינו שלא תרצח ולא תנאף חייב מיתת בית דין. ולא תגנובו דפ ' קדושים מדבר בגנבת ממון. ונלמד ג"כ מענינו שלא תכחשו ולא תשקרו, שדבר בעניני ממון וכמו שאמר במכלתא פה ובפ ' יתרו ( יתרו ח ) ומובא בסנהדרין (דף פ"ו).