מ"ג שמות כא יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומקלל אביו ואמו מות יומת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְדִילוּט לַאֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְיֵילוּט לְאָבוּי וּלְאִימֵיהּ בִּשְׁמָא מְפַרְשָׁא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל בְּאַטְלוּת אַבְנִין: |
רש"י
"מות יומת" - בסקילה וכ"מ שנאמר דמיו בו בסקילה ובנין אב לכולם (ויקרא כ) באבן ירגמו אותם דמיהם בם ובמקלל אביו ואמו נאמר דמיו בו (ת"כ קידושין ל)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מוֹת יוּמָת – בִּסְקִילָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "דָּמָיו בּוֹ" – בִּסְקִילָה. וּבִנְיָן אָב לְכֻלָּם: "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אוֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ,כז), וּבִמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כ,ט): "דָּמָיו בּוֹ" (סנהדרין ס"ו ע"א).
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
הגהות הגאון מלבי"ם. איש איש אשר יקלל את אביו ואמו. אין לי אלא איש, אשה מנין- תלמוד לומר איש איש. אין לי אלא אביו ואמו כו' תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום. אין לי אלא בחיים, במתים מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר, כו' טומטום ואדרוגינוס מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו. אין לי אלא בחיים, במתים מנין -תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום
סז. ומקלל אביו ואמו בשם המפורש. או אינו. אלא בכנוי , שאין תלמוד לומר בנקבו שם יומת להביא המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם המפורש דברי ר' אחאי . רבי חנינא בן אידי אומר, הואיל ואמרה תורה השבע אל תשבע, קלל ואל תקלל. מה השבע בשם, אף אל תשבע. בשם מה קלל בהשם אף אל תקלל בשם.
מות יומת בסקילה. אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. הרי אתה דן, נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה מנין - תלמוד לומר אלהים לא תקלל (שמות כב ) אם דיין הוא אביך, הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור . אינו לא דיין ולא נשיא (אלא בור), הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין, הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. אי, מה הצד השוה שבהן שהם גדולים (ובעמך) וגדולתך גרם להם, לפיכך אתה מוזהר עליהם על קללתם. תאמר באביך- תלמוד לומר לא תקלל חרש (ויקרא יט ). דבר הכתוב באמללים שבאדם. הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתן, לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דין ולא הרי זה וזה כהרי חרש ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן, שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו
מלבי"ם - התורה והמצוה
סו. ומקלל אביו ואמו הגרסא שבמכלתא נדפסת בטעות. והגר"א הגיה ואנכי הוספתי על הגהתו. ועולה מכאן שמה שאמר בספרא קדושים ( קדושים קא ) ובגמרא דסנהדרין (דף פ"ה ע"ב) דלר' יאשיה ידעינן לרבות אשה וטומטום ואדרוגינוס מכפל איש איש. ומקלל אביו ואמו בא לחייב לאחר מיתה. ואביו ואמו קלל בא לחלק. ולר' יונתן, אין צריך קרא לחלק, ומקלל אביו ואמו בא לרבות אשא וטומטום ואדרוגינוס. דס"ל דכפל איש דברה תורה בלשון בני אדם. ואביו ואמו קלל, בא לחייב אחר מיתה.
ולפי מה שנאמר בספרא קדושים ( קדושים צח ) שסתמא דספרא ר' יהודא וכן ר"ע דרשי אביו ואמו קלל, לדרשות אחרות, צ"ל דסבירא ליה דאשה מרבינן מן איש איש דלא דברה כלשון בני אדם. וכן סבירא ליה כרבי יונתן דמכה אביו ואמו משמע כל אחד בפני עצמו. ואייתר ומקלל אביו ואמו למקלל לאחר מיתה.
וכבר הוכיח המ"ל (פ"ו מהלכות דעות) מכריתות (דף י"א) דר"ע סבירא ליה דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם. ומתמורה (דף ב') הוכיח דכן סבירא ליה לר' יהודה, וכן מצינו באמת בספרא דסתמא ר"י שדריש תמיד כפל המקור עם הפעל כמו שבארתי באיילת השחר( כלל לח ). ובענין פלוגתת רי"א ורי"ו במכה אביו ואמו, עיין מה שאמרנו בפ קדושים ( קדושים קא ).
סז. ומקלל אביו ואמו. היינו בשם המפורש. ומימרא זו מובא בסנהדרין (דף סו) ושבועות (דף לו) ומקורו בספרא קדושים ( קדושים קב ) ושם פרשתי ע"ש. ומה שאמרו מות יומת בסקילה, נמצא בספרא שם ( קדושים קג ) ושם פרשתי. ומה שאמר עונש שמענו אזהרה לא שמענו עד סוף הפסקא , נמצא בספרא ( קדושים קד ) ושם פרשתי. ויש שם חסרון ויתרון בדפוס, וצריך לתקן כנוסח שבכאן. ושם סים מה להצד השוה שבהן שהם משונים, אם כן נכתוב קרא אלהים וחרש או נשיא וחרש, אלהים למה לי, אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וכן יש להגיה כאן.