מ"ג שמות יט טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר לְעַמָּא הֲווֹ זְמִינִין לִתְלָתָא יוֹמִין לָא תִקְרְבוּן לְצַד אִתְּתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לְעַמָּא הֲווֹ זְמִינִין לִתְלָתֵי יוֹמִין לָא תִקְרְבוּן לְתַשְׁמִישׁ דְעָרִיס:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲמַר לְעַמָּא הֲווֹ מְזַמְנִין לִתְלָתָא יוֹמִין לָא תִקְרְבוּן לְתַשְׁמִישׁ דְּעַרְסָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"היו נכנים לשלשת ימים" - לסוף ג' ימים הוא יום ד' שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי (שבת פז) ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום לשלשת ימים כמו ליום השלישי

"אל תגשו אל אשה" - כל ג' ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשת ימים שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא אבל מששהתה ג' ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים – לְסוֹף שְׁלֹשָׁה יָמִים, הוּא יוֹם רְבִיעִי, שֶׁהוֹסִיף מֹשֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, כְּדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי (שבת פ"ז ע"א). וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר: בְּשִׁשָּׁה בַּחֹדֶשׁ נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לֹא הוֹסִיף מֹשֶׁה כְּלוּם; וְלִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, כְּמוֹ "לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי".
אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה – כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַנָּשִׁים טוֹבְלוֹת לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְתִהְיֶינָה טְהוֹרוֹת לְקַבֵּל תּוֹרָה; שֶׁאִם יְשַׁמְּשׁוּ תּוֹךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, שֶׁמָּא תִּפְלֹט הָאִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע לְאַחַר טְבִילָתָהּ וְתַחֲזֹר וְתִטְמָא. אֲבָל מִשֶּׁשָּׁהֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, כְּבָר הַזֶּרַע מַסְרִיחַ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַזְרִיעַ, וְטָהוֹר מִלְּטַמֵּא אֶת הַפּוֹלֶטֶת.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תגשו אל אשה". בארו חז"ל בשבת שהיה צריך פרישת שלשה ימים מפני הנשים, שהפולטת ש"ז ביום השלישי טמאה והוא מבואר ממה שבא פה אצל קריבה אל אשה לשון הגשה שלא בא כן בשום מקום שתמיד בא ע"ז לשון קריבה, ומבואר אצלנו ההבדל בין קרב ובין נגש, שקריבה הוא בששניהם שוים וקל לקרב אליו והגשה הוא בשיש קושי לגשת אל הדבר, לכן בא תמיד לשון קריבה אל אשה, כי גם מ"ש לא תקרבו לגלות ערוה, כי האשה מוזהרת כמו האיש ושניהם קרבים בשוה, משא"כ פה שהעכוב הוא רק מצדה לא מצדו כי הוא יכול לטבול ולטהר, רק היא לא תתרצה כי הפולטת ש"ז עד ג"י טמאה, תפס לשון הגשה:

<< · מ"ג שמות · יט · טו · >>