מ"ג שמות יז ח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲתָא עֲמָלֵק וַאֲגִיחַ קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתָא עֲמָלֵק מֵאַרַע דְּרוֹמָא וְשַׁוֵור בְּלֵילְיָא הַהוּא אֶלֶף וְשִׁית מְאָה מִילִין וּמִן בִּגְלַל מַצּוּתָא דַּהֲוָה בֵינֵי עֵשָו וּבֵינֵי יַעֲקב אָתָא וְאַגַּח קְרָבָא עִם יִשְרָאֵל בִּרְפִידִים וַהֲוָה נְסִיב וְקָטִיל גּוּבְרִין מִדְּבֵית דָּן דְּלָא הֲוָה עֲנָנָא מְקַבִּיל יַתְהוֹן מִן בִּגְלַל פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה דִי בֵינֵיהוֹן: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' מה ראה עמלק לבא להלחם עם ישראל בצאתם ממצרים והם לא עברו בארצו גם הוא לא היה מקרובי פרעה לנקום נקמתו ולמה אם כן בא להתעבר על ריב לא לו. ולא פחד מנפלאות השם:
השאלה הב' למה צוה משה ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם עם עמלק והשם לא צוה לו ככה. ולמה לא יצא ה' להלחם בעדם כמו שעשה על ים סוף שנאמר ה' ילחם לכם. וצוה למשה שיעשה המלחמה ומשה למה לא עשאה בעצמו וצוה ליהושע לעשותה אם מפני זקנתו הלא אחרי כן משה נלחם בסיחון ועוג:
השאלה הג' מה ענין בחר לנו אנשים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר אנשים הם צדיקים. והנה לא צוה כזה במלחמת סיחון ועוג. ולמה אם כן הוצרך אליו עתה במלחמת עמלק:
השאלה הד' למה הוצרך משה לעלות אל ראש הגבעה להתפלל על נצחון ישראל ומטה האלהים בידו וכאשר ירים משה ידו וגבר ישראל עד שהוצרכו אהרן וחור לתמוך בידיו ולא מצאנו שעשה משה כן בשום מלחמה אחרת ולא בעשותו שום נס:
השאלה הה' מדוע בחר משה לעשות תפלתו בראש הגבעה ובפרשו כפיו בתפלה. כי אם עשה זה להיות המקום נבחר לדבקות הלא משה היה דבק תמיד עם אלהיו ועל הים נאמר לו מה תצעק אלי והמשורר אמר (תהלים קל"א) ממעמקים קראתיך ה' ומה לו אם כן על ראש הגבעה:
השאלה הו' בטעם וידי משה כבדים ויקחו אבן וגומר ואם לכבדות ידיו הוצרך לאבן היה ראוי שיאמר ויקחו אבנים וישימו תחת זרועותיו ומה ענין ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש:
השאלה הז' מה ענין ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ולא אמר ויהרוג או ויחרם ומה צורך אמרו לפי חרב כי בידוע כי בחרב ובחנית תהיה המלחמה:
השאלה הה' מה ענין אמרו כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי הנה יהושע לא עשה מלחמה אחרת בעמלק ויותר ראוי היה שישימהו באזני ישראל כמו שאמר זכור את אשר עשה לך עמלק:
השאלה הט' שהנה כאן אמר הכתוב שיחד הקדוש ברוך הוא זאת המלחמה לעצמו כמו שאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק אמנם במשנה תורה חובת המלחמה על ישראל כמו שאמר והיה בהניח ה' לך וגומר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח והעניש את שאול עליה:
השאלה הי' בחלוף שיראה בתורה בספור הזה ממה שנזכר במשנה תורה כי כאן נאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב מורה שהיה עמלק מנוצח וישראל עושה חיל. אבל שם נאמר זכור את אשר לך עמלק בדרך וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' וזה מורה שהיו ישראל מנוצחים וגבר עמלק. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:
ויבא עמלק וגו' עד סוף הסדר. במדרש נתנו טעם אמתי בסמיכות הפרשיות האלה והוא שבעונש מה שרבו ישראל עם משה רבינו ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין נענשו במלחמת עמלק שבא עליהם פתע פתאום והשי"ת הסתיר פניו מהם ועזבם ללחום על נפשם וכן אמרו היש ה' בקרבנו אם אין (ש"ר פ' כ"ו) משל לתינוק שהיה רכוב על כתפו של אביו והיה שואל עליו אנה אבי אמר לו אתה רכוב על כתפי ואתה שואל בעדי הריני משליכך מכתפי ויבא השונא וישלוט בך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני נשאתי אתכם ועליכם ענני כבוד ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין לפיכך יבוא השונא וישלוט בכם הוי ויבוא עמלק. הנה בארו בזה שיהיה עמלק שונא ואויב לישראל והיה זה לפי שעמלק היה בן אליפז בן עשו והיה יודע ענין הברכות שברך יצחק ליעקב ושנתן את עשו לעבד בהיות ישראל בכח ממשלה וחשש שמא ביציאתם ממצרים בהצלחה ונצחון תתקיים הברכה ההיא וחשב עם זה שאמר הזקן לעשו (בראשית כ"ז מ') והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. ואמר לו גם כן ועל חרבך תחיה ומפני זה כולו התעודד עמלק לבא מארצו בזדון ורוע לב להלחם בישר' בחשבו שהיה עיף ויגע בלתי מלומד במלחמה כי לא נסה להתגבר במצרים ולא בדרכים משיצא משם וחשב גם כן שלא היה לישראל לחם לאכול ולא מים לשתות בסבת המדבר ושעת לעשות גבורה בהם ופלאי מצרים והים חשב שהיו כלם בחכמה ובמלאכה ולזה לא חשש להם גם כיון להכחיד ולבזות שם פרעה וכל מצרים שלא עצרו כח על היהודים לאבדם ויצאו מארצם בחכמתם על כרחם ושהוא עמלק יחרימם יתנם לטבח ובזה יגדל שמו על מצרים. הנה מפני זה כלו בא עמלק להלחם בישראל ואפשר שהתחכם עמלק גם כן בהוראת המערכת שהיתה מנגדת לישראל כדברי חכמינו זכרונם לברכה (רש"י שמות י"ז י"ב) ולכן בא להלחם בם. והותרה בזה השאלה האחת. וספר הכתוב מפחיתות עמלק ורשעתו שלא עשה כדרך המלכים אנשי שם שבבואם להלחם באויביהם ישלחו אליהם ראשונה שלוחיהם לאמר התיצב והכן לך כי הנה אנכי בא אליך להלחם בך. והוא לא עשה כן אבל בא בפתע פתאום למלחמה כגנבים שודדי לילה וע"ז אמר הכתוב כאן ויבוא עמלק וילחם עם ישראל. ואמר במשנה תורה אשר קרך בדרך כי בא כגנב וילחם בם בפגעו אותם. וי"א שעמלק לא יצא מארצו לבוא להלחם בישראל אבל היה הולך אל ארץ אחרת ובמקרה בא ברפידים וראה את ישראל באהליהם רעבים גם צמאים ובמקום שהיה לו לדרוש שלומם וטובתם הוא נלחם בם ולכן לא אמר הכתוב ויבא עמלק להלחם בישראל אלא ויבא וילחם וזה היא אשר קרך בדרך בהיותך עיף ויגע. והנה משה רבינו ראה כי עת צרה ליעקב היתה העת ההיא לפי שהיו ישראל חוטאים לפניו יתברך על ריבם ונסותם את ה' בהיותם בלתי מאמינים בהשגחתו ונפלאותיו ושלכן באה עליהם הצרה הזאת להענישם ואולי שה' לא יגן עליהם ולא ילחם מלחמותם והוצרך להלחם בחרב ובחנית וראה עם זה שהיה צריך לתפל' ולמלחמה ושאם הוא ילך בצבא להלחם תחדל תפלתו ומפני זה אמר ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק רוצה לומר וצא מהר חורב מסביב הצור שהיה שם עם הזקנים לענין המים ולך לך להלחם בעמלק ויהיה זה למחר ואני אהיה עומד על ראש הגבעה להתפלל בעבורם. ולפי שהיה צריך זכות למלחמה הזאת הזהירו בחר לנו אנשים כלומר הזהר שלא תקח עמך מאותם המתלוננים ובלתי מאמינים בה' אלא אנשים צדיקים וטובים כדי שלא יכשלו במלחמה בעון מעשיהם. ואפשר עוד לומר שמשה רבינו לא רצה להלחם בעצמו המלחמה הזאת כדי שלא ישוה לעמלק ויתכבד שנלחם עם משה ועם כל ישראל. אבל כדי לבזותו שלח את יהושע משרתו להלחם בו ושלא ילכו כל בן חיל מישראל אלא אנשים מועטים וכל זה מפני כבודו של משה וכבודן של ישראל וכפי כל אחד מהדרכים האלה הותרו שתי השאלות הב' והשלישית. ואמנם למה בחר משה לעמוד בראש הגבעה ולהתפלל כל כך כתב הרלב"ג שעשה זה כדי שיראוהו ישראל עומד בתפלה באותו מקום מגולה ונראה לעין כל כי הורה להם שבזכותו ובכח תפלתו יהיו מנצחים כי עיקר הגבורה בלוחמים יהיה עם הבטחון הטוב והם רואים שבהרים משה את ידיו בתפלה היה גובר ישראל ובהניחו את ידיו והפסקו מהתפלה היה גובר עמלק ובזה יאמינו באלהים ובמשה עבדו ויכנעו לקבל תורתו ולשמור מצותיו. וטעם נכון הוא. גם נוכל לומר שעשה משה כן לשתי סבות אחרות. האחת כדי שיתפרסם לישראל תועלת תפלתו וגודל אשמתם בעת ההיא ממה שרבו עם משה ושנסו את ה' כי הנה מפני זה הוצרך לעמוד בתפלה כי יגור מפני האף והחמה ולכוין את לבו עלה ראש הגבעה והוא ראש הר סיני שירד עליו השכינה כדי שיעתר לה' לנכחם וע"י תפלתו בהיות ידיו פרושות השמימה יגבר ישראל ובהניח את ידו כי לא יוכל להרימם תמיד מפני כבדותו בהפסק תפלתו יגבר עמלק מפני עונם של ישראל שהיה מכשילם בשעת הסכנה ובזה יכירו וידעו גודל חטאם וצדקת משה רבינו שרבו עמו והוא היה מתפלל בעדם וכן אמרו במכילתא (ר"ה כ"ט) וכי ידיו של משה היו מגברות את ישראל אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפקד לעשות כן והקב"ה עושה להם ניסים. והשני היה שבעבור היות המלחמה ההיא באנשים נבחרים ומעטים כדי לחזק את לבם וחיילים יגברו עלה משה אל ראש הגבעה ומטה האלהים בידו כמלך שמטה האדנות בידו וכאשר היה מרים את ידו במטהו ומנענעו לצד מעלה כאומר חזקו ויאמץ לבבכם היו אנשי יהושע מתגברים וגבר ישראל ובהניח את ידו שלא יוכל להרימו תמיד ולנענעו לא יגברו ישראל וגבר עמלק וידוע שכן מנהג המלכים במלחמותיהם שירימו ידם בשבט המלכות וינענעוהו להעיר ולהזהיר את הלוחמים שיתחזקו ויהיו לבני חיל. ובכל אחד מהדרכים האלה הותרו השאלות הרביעית והה'. וספר הכתוב שבעבור שהיו ידי משה כבדים לזקנתו וכובד גופו ולא יוכל להעמיד ידיו בזקיפה תמיד פרושות השמים גם רגליו היו נחלשים ולא יוכל לעמוד נצב הקומה בזקנתו הוצרכו אהרן אחיו וחור בן מרים אחותו לקחת אבן שישב משה עליה כי בהיותו יושב לא ילאה בהגבהת ידיו כמו בהיותו מעומד גם שיראוהו אנשי המלחמה יותר בהנעת ידיו ומלבד זה עוד תמכו בידיו של משה אהרן וחור מזה אחד ומזה אחד ובזה האופן היו ידיו של משה באמונה וחוזק קיים עד בוא השמש כי הדבר הקיים יקרא בשם אמונה כמו ותקעתיו יחד במקום נאמן רוצה לומר חזק. והנה אמר ויהי ידיו ולא אמר ויהיו ידיו לפי שחוזר למשה. יאמר הכתוב ויהי משה פורש ידיו באמונה וחוזק עד בא השמש. וחכמים זכרונם לברכה אמרו אסור לאדם לעמוד שלש שעות בכפיו פרושות לשמים. ויש מפרשים ויהי ידיו אמונה שזה הענין מידי משה שהיו ישראל רואים בעיניהם שכאשר ירומם גבר ישראל היה להם אמונה גדולה בדבקות משה רבינו בשי"ת וקדושתו. והותרה בזה השאלה הו'. ואמנם אמרו ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב אפשר גם כן לפרשו בשני פנים האחד להודיע שהיה עון ישרא' גדול כל כך שלא הספיקה גבורת יהושע והאנשים הנבחרים אשר אתו ותפלת משה וכפיו פרושות השמים רק להחליש את עמלק ואת עמו לא להורגם ולא יפילם חללים על פני השדה וגם החולשה ההיא שהחלישו יהושע לא היה מפאת ההשגחה האלהית כי היה יתברך בעת ההיא מסתיר פניו מבית יעקב אבל החלישם לפי חרב רוצה לומר בחרבם ובזרועם והועילה א"כ תפלת משה לשלא נפלו ישראל לפני עמלק לחרב ושכופר להם עונם. אבל לא הספיקה להצמית שונאיהם. והאופן השני הוא שגבר יהושע ועמו ויחלש את עמלק ואת עמו. ואחר שהחלישם נתנם לפי חרב כי הרגם כלם כי לא יאמר לפי חרב אלא בענין הדם וההריגה והותרה בזה השאלה הז'. ולפי שמשה התעורר למלחמה הזאת מעצמו מבלי צווי אלהי ויהושע במצועו התגבר על האויב והחלישו במקום שבא בחוזק רב ובזדון גדול אמר ה' למשה כתוב זאת זכרון בספר והוא ספר התורה שכאשר יכתוב משה אותה יכתוב בה הענין הזה שעשה עמלק כמו שאמר זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ואשר עשה משה לעזרת ה' בגבורים כי ראוי הוא שישובח ויבורך עליו. וכן ישים באזני יהושע להודיעו שרצה אלהים את מעשיו ושעם היות שהוא לא החרים את עמלק בהחלט הקב"ה יחרימהו ויגמור פעולתו. וזה הוא כי מחה אמחה את זכר עמלק. והיה זה במה שצוה לשאול עליו ולמה שקרה בזמן מרדכי ואסתר ולעתיד לבוא. וכאלו הודיעו שגם שאול לא יחרים לגמרי את עמלק כמו שלא החרימו יהושע אבל הוא יתברך ימחה את זכר עמלק לחלוטין. ומפני אותה בשורה בנה משה מזבח לה' ויקרא שמו ה' נסי רוצה לומר שקרא את שמו של הקב"ה ה' נסי כלומר עושה פלא ונס והוא תואר כמו עבד מצרי והענין כי הוא יהיה לו לנס במלחמה שיעשה בעמלק כי הוא יהיה שם איש מלחמה ובעל הנצחון והוא ישא את נס ישראל וירים את דגלו כי לכן לא צוה שישים זה באזני ישראל לפי שהם לא החרימו את עמלק לגמרי לא בימי שאול ולא בימי מרדכי ואסתר. ולה' המלחמה לעתיד לבוא. והותרה בזה השאלה הח'. ואמרו עוד ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור פירש בו הרלב"ג בשם אביו שהכס הנזכר כאן הם השמים כטעם השמים כסאי והיד שהוא על השמים היא ההשגחה העליונה שתבטל את המערכה מפני הדבקים בו. יאמר שהיד שהיא על כסא ה' תלחם בעמלק מדור דור ויהיה זה ע"י ישראל שילחמו עמו במצותו. וחכמינו זכרונם לברכה פירשו שיד על כס יה הוא המלך שכאשר יהיה מלך לישראל שיהיה לו יד ושם על כסא השם יהיה מלחמה לה' בעמלק וכן היה כי כאשר מלך שאול מיד נצטווה על מלחמת עמלק. ונראה לפרשו עוד באחד משני פנים אחרים כפי הפשט. האחד הוא שבעבור שבנה המזבח ויקרא עליו שמו של הקב"ה ה' נסי ביאר ואמר שהטעם אשר קראו ה' נסי הוא כי יה ה' צור עולמים נשא ידו ונשבע על כסאו לאמר מלחמה לה' בעמלק כי אע"פ שיצוה לישראל על מלחמתו הוא ישלים מה שיחסרו הם וכמו שאמר (במדבר כ"ה י"ט) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. והפי' הב' הוא שאמר זה על עמלק כי הוא חשב וכיון להמעיט שמו ותפארתו של הקב"ה מאשר עשה במצרים ועל הים יאמר בעבור שעמלק שלח יד על כס יה לבזותו ולהמעיטו ולא ירא אלהים מגשם לבטל שמו ולשלוח ידו על כסאו לכן תהיה מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי כיון שעמלק כיון לחלל כסא כבודו יהיה מוטל עליו יתברך לנקום נקמתו ויתחברו אם כן בזה עלבון הקב"ה מהרשע הזה שבא לחלל את שמו ועלבון ישראל שזנב בו את הנחשלים ולכן יהיה מוטל על שניהם נקמתו אם בשי"ת שימחה את שמו מדור דור ואם ישראל שיזכרו את כל אשר עשה להם עמלק. ולכן בהניח ה' להם ימחו את שמו וימיתו מאיש ועד אשה ואף הבהמות כדי שלא יזכר שם עמלק עליהם. והותרה בזה השאלה הט'. האמנם למה זה העניש הקב"ה בעונש גדול אל עמלק למחות זרעו ולא עשה כן לכל גוי מגויי הארץ וגם לא לאדום שהיה מזרע עמלק אבל בהפך שצוה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וצוה שלא יתגרו בו מלחמה הנה משה אדוננו ביארו במשנה תורה. באמרו (דברים כ"ה י"ט) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו' כי הנה ביאר שם שעשה עמלק כנגד ישראל ארבע' דברים מגונים. האחד שהאנשים ילחמו באויביהם אם להציל את ארצם מהם או לכבוש את עריהם אבל עמלק בא להלחם מבלי סבה כי הם לא היו עוברים בארצם לשיירא מהם שיכבשוה וגם לא היה לישר' ארץ שיחמוד אותה עמלק ויבוא לכובשה אבל היתה מלחמתו לבד ברוע לב להחזירם לעבדות ולחלל כבוד ה' אשר גאלם. ועל זה אמר זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. הב' שעם היות ממנהג המלכים הבאים להלחם באויביהם שישלחו להודיע להם ביאתם למלחמה לאמר הכינו ונתראה פנים הנה עמלק לא עשה כן אבל בא פתאום להלחם בישראל והיתה זו בגידה רבה וזה הוא שאמר אשר קרך בדרך רוצה לומר פתאום בלי התראה. השלישי שהיה מפחיתות עמלק שלא עצר כח להלחם בישראל פנים בפנים. אבל נלחם עם הנחלשים שבהם הבאים באחרית המחנה ויירא מגשת אל העם מלפניו עם היות ישראל עיף ויגע וז"ש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע. הד' שעמלק ירא מישראל ולכן בא להלחם בהם בזנב המחנה והחלושים שבהם עם היות ישראל עיף ויגע ולא ירא עמלק מאלהים ההוא מהקם מלכין ומהעדה מלכין שירא אם כן מהחלוש שהוא ישראל ולא ירא מהגבור שהוא הקב"ה. ומפני ארבעת הסבות האלה היה ראוי להמחות את שמו. אבל אדום לא עשה דבר מזה ולא שאר הגוים ולכן היה. ענשו של עמלק קשה מעונשם.
ואמנם מי היה המנצח במלחמה הזאת אם עמלק או יהושע. הכתוב מבאר אותו והוא שבתחלה בא עמלק פתאום ויאכל בקצה המחנה ובעם החלושים שהיו שם ונפרד מהם עמלק כי ירא מגשת אליהם עוד ומרע"ה בראותו פחיתות לבו גם בענין המלחמה אמר ליהושע איני רוצה להלחם בעמלק בעצמו ולא שישראל כלם ילחמו בו פן יהיה לעמלק שם תפארת שנלחם עמי ועם כל ישראל. אבל אתה בחר אנשים וצא הלחם בעמלק רוצה לומר צא נא לבקשו והלחם בו פנים בפנים ולא באחרית מחנהו כאשר הוא עשה ובזה יודע בגוים שמשרתים ונערים עם אנשים מועטים נלחמו בו וישימוהו לפי חרב. הנה אם כן שתי מלחמות היה שמה האחד מלחמת עמלק עם נחלשי ישראל. והב' מלחמת יהושע עם עמלק ועמו ונתון אותו לפי חרב. ולפי שכבר היה עמלק נפרד ממחנה ישראל היה כבוד גדול ליהושע שהלך לבקשו במקום תחנותו ושם החרים אותו ואת עמו ר"ל לא לחלשים בלבד אלא לכל גבוריו יחד ובאנשים מועטים וכבר נודע מדרכי הלוחמים שמי שילך על אויבו לבקשו ולהלחם בו בביתו או בארצו או במקום תחנותו נתכבד עליו מאד וע"ז אמר וצא הלחם בעמלק ר"ל צא אחריו והלחם בו במחנהו. והנה בספור המעשה כאן זכר הכתוב מה שעשה עמלק ר"ל כדי לחייבו לחרם ולאבדון בעבור מה שחשב לחלל כבוד אלהי ישראל. אבל במשנה תורה זכר בלבד מה שעשה כנגד ישראל כדי לעורר לבבם שגם הם ישתוקקו להחרימו בעבור מה שעשה נגדם ואין סתירה אם כן בשתי הפרשיות. והותרה השאלה הי' ופה נשלם מה שראיתי לבארו בסדר הזה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ידיו אמונה, מז"ש ושים באזני יהושע, ולמה קרא שם המזבח ה' נסי:
"ויבא עמלק". כבר בארו חז"ל שזה היה עונש על חטאם שעשו מריבה עם משה וינסו את ה' ולא האמינו בנפלאותיו, כמ"ש במדרש משל לבן שנישא על כתף אביו ואביו מצילו בכל עת והוא שואל איה אבי שאז משליכו מעל כתפו והכלב נושכו, ולא רצה להענישם במה שימנע מאתם לחם או מים שאז יאמרו מבלי יכולת ה' לערוך שלחן במדבר, והראה להם שהדברים שהם נמנעים מלמצוא אותם במדבר שהוא לחם ובשר ומים ספק להם כל צרכם, ובדבר שהוא נמנע מלהיות במדבר בו הענישם, כי לפי הטבע מי פתי יסור הנה להלחם עם עם פליטי חרב ההולך עיף ורעב במדבר, וא"כ היו בטוחים שם מפחד אויב והביא ה' עליהם חרב במקום שהיו בטוחים ממנו, וכבר בארתי בפי' (שמואל א' סי' טו) שמלחמת עמלק לא היתה לה שום סבה מן הסבות שבעבורה ילחמו עם בעם ממלכה בממלכה, שכל עורכי מלחמות יהיו לאחד מחמש סבות וכולם לא היו פה כמ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק וכו', א] שילחם על ארץ לכבשה להרחיב את גבולו, וזה היה בדרך, כי לא היית אז בארץ נושבת, ב] אם יקרב אל גבול ארצו שיירא פן יירש את ארצו כמו מלחמת סיחון ועוג, וזה היה בצאתכם ממצרים, ג] אם עשו עמו מריבה והתגרו בו אבל הוא קרך בדרך דרך מקרה, ולא היה שום ריב ביניכם, ד] להראות כחו וגבורתו, ואז ילחם פנים אל פנים, והוא זנב כל הנחשלים ואתה עיף ויגע, ה] בעבור הדת שחושב שימצא חן בעיני אלהיו אם יכחיד עם הבלתי מאמינים בו, אבל הוא לא ירא אלהים, ורק הסבה העצמיית למלחמה זו היתה: א] מצד הכפירה באלהים, באשר אז שמעו עמים ירגזון וכל העמים האמינו בנפלאותיו אשר עשה בים ובמצרים, והוא הקשיח לבו מיראת ה' ויאמר לא הוא, רצה להראות לכל יושבי תבל, שאין ביכולת ה' להושיעם מידו, ושכל הנסים היו מעשה להט וחכמת משה, ולכן לא עמד בפניו, באשר הוא היה אצטגנין גדול ובקי בכשפים, ולפ"ז היה עקר מלחמתו נגד ה', ב] נטר איבה על ישראל מצד אבותיו ומשטמת עשו [שהיה עמלק מזרעו] שמרה נצח לזרע יעקב, וכל עוד שהיו ישראל שלמים באמונתם, נפל פחד ה' גם על עמלק, אבל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה והתלוננו על ה' ועל נאמן ביתו כן רפתה האמונה אצל האומות, ובאשר ראשית גוים עמלק, ר"ל שהוא ראשון למכחישי ה', פעל זה בלבו עד
שהתעורר לבא אל המדבר ולהלחם עמם, מצד שהם ברפידים, שרפו ידיהם מן התורה:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
כך עמלק כל זמן שהיו ישראל שלמים עם ה', והיה גם שלום ביניהם אז לא יכול להם כלל, וכאשר ראה אותם במסה ומריבה על ריב בני ישראל שהיה מריבה ביניהם, כי כל החניות שקודם מ"ת כולם היו בתרעומות ובמחלוקות, כמו שפירש"י פר' יתרו (יט ב) ועל נסותם את ה'. שהיו מריבים גם עם ה', אז מצא לו עמלק פתח פתוח ומקור נפתח לחטאת ולנדה, ויבא עמלק. להוסיף טומאה על טומאתם ע"י משכב זכור כמ"ש (דברים כה, יח) אשר קרך בדרך. וכל זה עשה כדי שיסור ה' מעליהם לגמרי, כי אין קדושתו ית' כי אם במקום שיש גדר ערוה, ובעבור זה יוכל להלחם בהם כי אז רפו ידיהם מכל וכל כי אין להם הצלה על צד הנס שהיה סר ה' מעליהם, וגם אין להם הצלה טבעית שאיש את רעהו יעזורו שהרי חלק לבם זה מזה, לכך נאמר ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' היש ה' בקרבנו אם אין. ומיד ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, כי רפידים אותיות פרידים, ואותיות רף ידים, והא בהא תליא כי ע"י שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם באו לידי רפיון ידים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים ע"כ חסרו סתם מים, ולא נתנו להם מים כ"א בצור בחורב מקום קבלת התורה, ומטעם זה המשילו את עמלק לזבוב כי לא היה יכול לישראל כל זמן שלא פתחו לו פתח, וזה"ש משל למלך שהקיף כרם ואמר כל מי שיפרוץ הגדר ישכנו הכלב כו', ר"ל שע"י שפותח הגדר ועושה בו פרצה הרי הוא פותח פתח אל הכלב שיוכל לכנס שמה, כך עמלק בא ונזדווג לישראל ע"י שהם עצמם פרצו גדרם, וכן המן שבא מזרע עמלק בא על ישראל בטענות אלו באמרו (אסתר ג, ח) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. דהיינו מפוזר איש מרעהו ומפורד מן השכינה.
ואולי רמז ברפיון ידים שרפו ידיהם מן התורה שנתנה מיד ליד, ומן התפלה שעל ידי נשיאות כפים, ומן מדת גמילות חסדים דבר הניתן מיד ליד וראיה לזה ממ"ש ואהרן וחור תמכו בידיו, כדי להחזיק ג' עמודים אלו אשר בית ישראל נכון עליהם, ובהם החזיקו ג' הרועים משה ואהרן ומרים אשר בזכותם נתן להם ה' מן, ובאר, וענני כבוד, מן בזכות משה, כי לא נתנה התורה כ"א לאוכלי המן, והבאר שהיתה מספקת להם כל צרכם, בזכות מרים שהיתה מספקת מזון לילדים, שנאמר ותחיין את הילדים, וענני כבוד בזכות אהרן, שהיה עסוק בעבודת הקרבנות שהיו גורמים שתשרה שכינה בישראל וענן ה' על המשכן, וכאשר שמע עמלק מיתת אהרן, שנסתלקו ענני כבוד אז בא ללחום עמהם, כדאיתא בפר' חקת (במדבר כא, א) ומשם ראיה שזכותו של אהרן עמד לישראל להצילם מפני עמלק שהיה רצועה של מרדות לישראל לעולם, על כן במלחמה זו רצה משה שיהיו ידיו אמונה ע"י שיזכור להם זכות ג' עמודים אלו, ולפיכך היה משה עומד באמצע וזכות קבלת התורה בידו, ואהרן וחור תמכו בידיו מזה ומזה כי אהרן זכות העבודה בידו, וחור בנה של מרים זכות ג"ח בידו.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •