מ"ג שמואל ב יג לב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב ׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִי־דָוִ֜ד וַיֹּ֗אמֶר אַל־יֹאמַ֤ר אֲדֹנִי֙ אֵ֣ת כׇּל־הַנְּעָרִ֤ים בְּנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הֵמִ֔יתוּ כִּֽי־אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵ֑ת כִּֽי־עַל־פִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על פי אבשלום היתה שימה" - בציויו של אבשלום היתה שימה זו נישומת על עבדיו להרוג את אמנון

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"היתה שומה" - הצואה ההיא הושמה על עבדיו מפי אבשלום מיום ענות אמנון את תמר

"אל יאמר" - אל יחשוב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (לב - לג) יש פה דברים כפולים, ותחלה אמר את כל הנערים בני המלך המיתו ואח"כ אמר כל בני המלך מתו:

"אל יאמר אדוני". כי השמועה נסבבה מצד שמי שראה שהרגו את אמנון, חשב שאבשלום הרגו כדי שלא יהיה לו שטן בירושת המלוכה, ודמה שה"ה שלכן יכרית כל זרע המלוכה. והשיב יונדב, "אל יאמר אדוני את כל הנערים בני המלך המיתו", ר"ל שלא יאמר ש"המיתו" כל הנערים מצד שהם בני המלך ושהיה כוונת אבשלום להכרית זרע המלך, לא כן, "כי רק אמנון לבדו מת". ולא מטעם ירושת המלוכה: "כי דבר זה היתה שומה בפי אבשלום". מכבר: "מיום ענותו את תמר אחותו". להנקם בו: