מ"ג שמואל ב יב ה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי יהוה כי בן מות האיש העשה זאת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּחַר־אַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־נָתָ֔ן חַי־יְהֹוָ֕ה כִּ֣י בֶן־מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי בן מות" - הגוזל את העני כאלו נוטל את נפשו שנאמר (משלי א יט) את נפש בעליו יקח

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ויחר אפו" - כי חשב שאמת הדבר נעשתה התועבה הזאת

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויחר אף דוד באיש מאד". הנה יש הבדל בין משפט המלך ובין משפט השופטים, שהשופטים לא ישפטו רק כפי התורה

אשר תשקיף על הפעולה, ומשפט הגונב שה וטבחו חרוץ שישלם ארבע צאן תחת השה, אבל המלך ישפוט לפי השעה ולפי הפועל, שבנדון זה יחרוץ המשפט לפי האכזריות ורוע הלב שהראה העשיר במעשהו, ולכן הציע במשפט זה לפני דוד שידין

אותו במשפט המלכות לצורך שעה ובהשקף על האיש הפועל, ודוד חרה אפו באיש הפועל הזאת, וגמר אומר "כי בן מות האיש העושה זאת", שמצד האיש הפועל חייב מיתה:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

וזהו (ה) "ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר כו' חי ה' כי בן מות האיש העשה זאת." ולא כוון על מיתת בית דין כי אם לשמים, והוא כי העושה זאת לדל, לחשוק כבשה אחת אשר היא כל אשר לו, הלא יורה כי רעה עינו על הדל, ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות סח א) כי כל אשר עינו רעה על הדל כעובד עבודת אלילים שנאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, ולהלן הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת אלילים אף כאן עבודת אלילים ואם כן איש כזה שיש בו עין רעה על דל, בן מות לשמים הוא, מלבד מה שטבח הכבשה שישלם ארבע צאן כדרך אומרו וטבחו כו' וארבע צאן תחת השה:

<< · מ"ג שמואל ב · יב · ה · >>