רש"י על שמואל ב יב

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבא הלך" - דימה את יצר הרע תחלה להלך שעובר לדרכו ואחר כך לאורח שנעשה אכסנאי ואחר כך לאיש שהוא בעל הבית

"כי בן מות" - הגוזל את העני כאלו נוטל את נפשו שנאמר (משלי א יט) את נפש בעליו יקח

"ישלם ארבעתים" - כך אירע לו שלקה בארבעה בנים הילד ואמנון תמר ואבשלום

"ואסיפה" - והייתי מוסיף לך

"ואת נשי אדוניך" - מיכל בת שאול

"כי נאץ נאצת את אויבי" - כנוי הוא זה דרך כבוד למעלה ויונתן תרגם ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה'

"ויאנש" - לשון חולי

"ובא ולן ושכב ארצה" - ובא הבית ולן בלילה שוכב לארץ

"ולא ברה" - לשון אכילה כמו (לקמן יג ו) ואברה מידה

"בעבור ה'" - אשר אהבו

"את עיר המלוכה" - שני חיזוקי חומה היו בה חיצונה ופנימית עיר החיצונה עיר מלוכה והפנימית למבצר ולחוזק

"את עטרת מלכם" - תועבת בני עמון מלכם שמו לשון מולך

"ותהי על ראש דוד" - אתי הגתי בטלה (עבודה זרה מד א)

"מגרה וחריצים ומגזרות" - כמין פצירה פים שקורין לימ"א מיני יסורים הם

"מגרה" - סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו

"חריצים" - הוא מורג חרוץ מלא חריצים כמין פצירה פים שקורין לימ"א

"במלבן" - בטיט חוצות וכן תרגם יונתן וגרר יתהון בשוקיא