מ"ג שמואל ב יב ד
<< · מ"ג שמואל ב · יב · ד · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֣בֹא הֵ֘לֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּא־ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת־כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הלך" - ההולך בדרך
"לאורח" - הוא ההולך שאמר והוא האיש הבא אליו אשר יאמר וליופי המליצה אמר במלות שונותמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
המעשה הזאת, כי הוא לא היה כילי, רק מצד שבא אליו הלך, בלתי חשוב בעיניו שיקח בעבורו מצאנו, רק ע"י שמצא כבשת הרש חשבו "כארח", ואח"כ עשאו כולו לפניו כאילו בא אליו "איש" נכבד, מה שלא רצה לעשות מבקרו. וכן אמרו חז"ל (סוכה נב ב) היצה"ר תחלה דומה כהלך ואח"כ כארח ואח"כ כבעה"ב. שתחלה ראה דוד אותה, ואח"כ חמדה ונעשה היצה"ר אורח, ואח"כ
לקחה לאשה ונעשה בעל הבית:אלשיך
ולא עוד אלא שיענישנו על הדבר, לזה דקדק אומרו לא היה ראוי לאותו מעשה, כי מה ענין היותו ראוי או בלתי ראוי, יאמר לא היה בא לידי אותו מעשה, אך הוא כי דרכו יתברך שרגלי חסידיו ישמור, לבלתי תבא תקלת חטא על ידן, אך בזאת שלא תהיה ביד הצדיק ההוא עבירה מעין זאת, כי אז אותה עבירה גוררת לו את זאת והקדוש ברוך הוא לא ישמרנו, כי עבירתו אשר עשה מביאו לכך ודמו בראשו, והנה על מה שלא שמר הוא יתברך את דוד מלחטא, היה אפשר לחשוב כי היה ראוי הוא לבא מעשה זה, על כי היה בידו עבירה גוררת לו את זו אמר כי לא כן היה, כי אם שלא היה ראוי לבא לידי אותו מעשה, אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך, שהוא כי מה שלא מנעו ה' מלחטא והניח הדבר אל בחירתו, היה על תיקון הזולת, אך לא שיחטיאנו יתברך בשביל אחר חלילה, והוא מה שכתוב אצלנו בביאור תהילים (יז ד) באומרו לפעולות אדם כו', שאומר האם בשביל פעולות אדם שאם יחטא יחיד כו' היה בדבר שפתיך שלא אעמוד בנסיון, האם אני שמרתי ארחות פריץ, שלא יתייאש מן התשובה, בתמיהה:
ואיני אומר שהחטיתני, כי אם שלא תמכתני, לבל תצא תקלה מתחת ידי, כי הלא אם היית תומך אשורי במעגלותיך, כדרכך לשמור רגלי חסידך, הנה ודאי שלא היו מטים פעמי, וזה ירמוז לו הוא יתברך פה באומרו, ויבא הלך כו', לומר מודה אני שלא היית ראוי לאותו מעשה, כי לא קדמה בך עבירה אחרת, כי אם שעדיין יצרך הרע היה הלך, שהוא כי בפעם הראשונה בא כעני המתחנן לשמוע לו, באופן שלא היית ראוי לבא לידי מעשה זה, ועם כל זה אינך פטור, מטעם שאינך אחראי למי שיחטא אז מחמת הנסיון שאמרתי שלא תעמוד בנסיון, כי הלא היית יכול למלאת תאות יצרך בנשותיך ולא עשית כן, כי אם כעשיר שחמל לקחת מצאנו, ויקח כבשת הדל:
וזהו "ויחמול לקחת" כו', ועל העת שהסית בו יצרו בהביטו בה עד שלוח מלאכים לקחתה, ייחס את היצר הרע עדיין להלך, כי בקל היה יכול לכבוש אותו, ועל עת שנזדווג לה ייחסו לאורח, שהאדם חפץ בו לעשות רצונו יותר מאל ההלך הקרב אל פתחו, אך עדיין הוא שורר בבחירתו, ואם היה שם פניו כנגד יצרו, היה יכול להאריך זמן כחדש ימים אחרי מות אוריה, ולא לקחתה במלאת שבעת ימים, ועל עת שבא עליה אמר, "ויחמול לקחת כו' לאורח כו'", ועל אחר שלקחה במלאת שבעת ימים, ששילש בדבר, אשר מאז נעשה בעל הבית, אמר "ויעשה לאיש הבא אליו", הנה בזה גמר ענין האשה, שכללות הענין הוא כי גם שגרושה מאישה היתה, עם כל זה היה לו להשלים תאות יצרו בנשותיו, ולסוף תבא לידו, כי כשאולה היתה כעת ביד אוריה:
והנה כוונת נתן היתה באומרו המשל הזה, כדי שישיב דוד כי רע בעיניו המעשה, לענות אחריו כי הוא האיש, ויאמר ענשו בפיו להכביד הדבר, בל יקל בעיני דוד באומרו כי גרושה היתה ובת זוגו, ועל כן ככלותו המשל לא הזכיר לו ענין אוריה, עד שישיב דוד על זה, ויהי כן כי טרם ידבר על ענין אוריה השיב דוד, ומה גם כי מאשר חרה אפו על האיש, כי לא הבין עדיין הענין, לא עצר כח להמתין אם ידבר עוד על ענין אחר, והשיב מיד:
<< · מ"ג שמואל ב · יב · ד · >>