מ"ג שמואל ב יא ח


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֔ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"משאת המלך" - (תרגום) סעודתא דמלכא

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח) וצוהו שילך לביתו לרחוץ רגליו שהוא כנוי לתשמיש המטה. ואמרו ותצא אחריו משאת המלך, פירשוהו ארוחה, ששלח לו משאת לחם ויין ובשר לאכול, על דרך (בראשית מ"ג ל"ד) וישא משאות מאת פניו, וכן ת"י סעודתא דמלכא. ואחרים פירשוהו מענין אבוקה, כי לפי שהיה זה בלילה יצאתה עמו אבוקה ללוותו ולהראות לו את הדרך עד ביתו וזה כדי לכבדו. והנה עשה דוד כל זה כדי לעשות הענין באופן שיעלם חטאו מהאנשים, בחשבו שיבא אוריה אל ביתו וישכב עם אשתו ויחשוב אחרי כן שממנו היא הרה, והנה אוריה היה אדם נכבד וירא את השם ואיש מלחמה ולא רצה לרדת אל ביתו פן יחשבו שהתעדן מה והתעלס עם אשתו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"משאת" - מנת ארוחה וסעודה וכן (בראשית מג לד)וישא משאות מאת פניו 

מצודת דוד

"משאת המלך" - למען ייטב לבו ויבוא על אשתו

"ורחץ רגליך" - הוא כנוי לתשמיש המטה וכונתו היתה להעלים הדבר ויחשבו כי ממנו הרתה (ואף שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו מכל מקום היה הדבר מכוער כי הדרך היה לנושאה שוב בבוא מן המלחמה והיתה שומרת עליו)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (ח) לענין מה ספר כי יצאה אחריו משאת המלך? ולמה לא ירד אוריה אל ביתו? ואם שלא רצה לשכב עם אשתו כמ"ש, היה יכול למנוע מתשמיש: (טו) מה חטא אוריה שצוה להמיתו? ומדוע המיתו בדרך שמתו רבים עמו ולא המיתו בביתו? וכמ"ש מהרי"א:

"ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך". הנה בזה המקום יבורר כי גם האשמה השלישית אשר גלל מהרי"א על דוד תשוב לא על מ"ש שהרג את אוריה על לא חמס בכפיו, כי באמת היה אוריה חייב מיתה משלשה טעמים, א] מה שעבר על פקודת המלך, שא"ל רד לביתך ורחץ רגליך, פי' כי בא לפני המלך באבק שעל רגליו כבא מן הדרך, וצוהו שילך וישאר בביתו, כי רצה שלא ילך עוד למלחמה רק ישאר בביתו, כי כן נראה ממה שבבואו לא פקד ע"י מאומה רק שאל אותו לשלום העם והמלחמה וצוהו שילך לביתו, א"כ היה דעתו שישאר בירושלים, ואוריה לא רצה לשמוע אל פקודת המלך להשאר בירושלים רק לשוב אל שדה המערכה, ולכן שכב פתח בית אדוניו כארח נטה ללון ולשוב למקומו, ובזה המרה פי המלך. ב] במ"ש "ויצא אוריה מבית המלך ותלך אחריו משאת המלך", ות"י סעודתא דמלכא, שיש הבדל בין מנחה ובין משאת, ששם משאת הונח על המנחה שיתן הנכבד אל הנקלה לנשאו ולגדלו, וכן כבדהו דוד כבוד גדול ששלח לו לביתו משאת משולחן המלך כדרך

השרים, ולא היה לו לנאץ משאת המלך בעיני כל עבדי המלך שנשאר פתח בית המלך ולא הלך לביתו לקבל הכבוד הגדול הזה לאכול סעודת המלך בביתו עם אשתו וכדי בזיון וקצף:

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי כבן מפותתו כמדובר. (ח)" ויאמר דוד לאוריה," על כן אמר אל אוריה אחרי דרוש ממנו ענין המלחמה " רד לביתך ורחץ רגליך", כנותן לו רשות לרדת אל ביתו עם שכל רעיו במלחמה, ואמר " ורחץ רגליך" לרמוז לו שמפני צער המלחמה לא ימנע עצמו מלשמש מטתו, עם היותו מעורכי המלחמה, ולהיות אז מנהג לטבול לקירויים, אמר על מה שאחר התשמיש ורחץ רגליך, וייחס הטבילה אל הרגלים, על שבסיבת הזרע היוצא מבין רגליו היא הטבילה, הנקראת רחיצה בלשון התורה, כדרך אומרו (ויקרא יד ח) ורחץ במים," ויצא אוריה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך. "שאחר שהיה לוחם מלחמת המלך ובא בשליחותו ששלח אחריו, דרך המלך הוא להאכילו ולהשקותו בהיכלו, אם אין לו בית ומדור שם משלו, ואם משלחו אל ביתו, לשלח אל ביתו מה שהיה ראוי להאכילו ולהשקותו בהיכלו, והמותר לכל בני ביתו, וכן עשה, כי ותצא אחריו משאת המלך לבית אוריה, לרמוז לו הלוך ילך הביתה ואכל ושבע ודשן, הוא וביתו וכל אשר אתו.