פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות שמואל ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֗ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משאת המלך" - (תרגום) סעודתא דמלכא

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויהי כבן מפותתו כמדובר. (ח)" ויאמר דוד לאוריה," על כן אמר אל אוריה אחרי דרוש ממנו ענין המלחמה " רד לביתך ורחץ רגליך", כנותן לו רשות לרדת אל ביתו עם שכל רעיו במלחמה, ואמר " ורחץ רגליך" לרמוז לו שמפני צער המלחמה לא ימנע עצמו מלשמש מטתו, עם היותו מעורכי המלחמה, ולהיות אז מנהג לטבול לקירויים, אמר על מה שאחר התשמיש ורחץ רגליך, וייחס הטבילה אל הרגלים, על שבסיבת הזרע היוצא מבין רגליו היא הטבילה, הנקראת רחיצה בלשון התורה, כדרך אומרו (ויקרא יד ח) ורחץ במים," ויצא אוריה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך. "שאחר שהיה לוחם מלחמת המלך ובא בשליחותו ששלח אחריו, דרך המלך הוא להאכילו ולהשקותו בהיכלו, אם אין לו בית ומדור שם משלו, ואם משלחו אל ביתו, לשלח אל ביתו מה שהיה ראוי להאכילו ולהשקותו בהיכלו, והמותר לכל בני ביתו, וכן עשה, כי ותצא אחריו משאת המלך לבית אוריה, לרמוז לו הלוך ילך הביתה ואכל ושבע ודשן, הוא וביתו וכל אשר אתו.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"משאת המלך" - למען ייטב לבו ויבוא על אשתו

"ורחץ רגליך" - הוא כנוי לתשמיש המטה וכונתו היתה להעלים הדבר ויחשבו כי ממנו הרתה (ואף שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו מכל מקום היה הדבר מכוער כי הדרך היה לנושאה שוב בבוא מן המלחמה והיתה שומרת עליו)

מצודת ציון

"משאת" - מנת ארוחה וסעודה וכן (בראשית מג לד)וישא משאות מאת פניו