רש"י על שמואל ב יא

פסוק א

"לעת צאת המלכים" - יש עת בשנה שדרך החיילות לצאת כשהארץ מלאה קמות והסוסים מוצאים תבואה בשדה לאכול

"מטומאתה" - מנדתה

"שלח אלי את אוריה" - שהיה מתכוין שישכב עם אשתו ויהא סבור שממנו היא מעוברת

"משאת המלך" - (תרגום) סעודתא דמלכא

"ונכה ומת" - כדי שתהא מגורשת למפרע ונמצא שלא בא על אשת איש שכל היוצא למלחמה כותב גט לאשתו על תנאי אם ימות במלחמה (שבת נו א)

"בן ירובשת" - הוא גדעון שעשה מריבה עם הבושת הוא הבעל

"החזק מלחמתך אל העיר והרסה" - עד כאן דברי השליחות

"וחזקהו" - דוד אמר למלאך וחזקהו ליואב בדברי תנחומין שלא ירך לבו