מ"ג שמואל ב יא א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחתו את בני עמון ויצרו על רבה ודוד יושב בירושלם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְאֿכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָאכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת־יוֹאָב֩ וְאֶת־עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לעת צאת המלכים" - יש עת בשנה שדרך החיילות לצאת כשהארץ מלאה קמות והסוסים מוצאים תבואה בשדה לאכול

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

פרשה תשעה עשר תספר מה שקרה לדוד עם בת שבע אשת אוריה החתי ששכב עמה, ושכתב דוד ליואב שיתנהו אל מול פני המלחמה החזקה למות שם, ומה ששלח השם יתברך לו על זה ביד נתן הנביא, ודברי דוד המלך עליו השלום עליו, ומיתת הילד הראשון אשר ילדה לו בת שבע, ולידת שלמה. תחלת הפרשה ויהי לתשובה השנה, עד ויהי אחרי כן ולאבשלום וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

   השאלה הראשונה בדברים שאמר יואב למלאך אשר שלח אל המלך להודיעו מיתת אוריה, אמר ויצו את המלאך לאמר בכלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך והיה אם תעלה חמת המלך ואמר מדוע נגשתם אל העיר להלחם וגו', ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת, ולמה לא צוה שיגיד לו כל הענין בראשונה ומיתת אוריה בתוכו? וצוה לאומרו אחר כלות הספור ובתנאי אם תעלה חמת המלך, וזה היה תכלית הספור וכוונתו:
   השאלה השנית במשל שספר נתן אל המלך מהאיש העשיר אשר לקח כבשת הרש, והיא למה לא זכר במשל שהאיש העשיר מלבד שלקח את הכבשה מהאיש הרש הנה עוד הרגו עליה? כי זה היה דומה לנמשל, שדוד מלבד אשר לקח את אשת אוריה הנה עוד צוה להרגו בחרב בני עמון, והיה אם כן עם זה המשל יותר דומה לנמשל ויהיה ספור הענין יותר מגונה ויקשה אם כן למה לא זכר זה הנביא במשל וזוכרו בנמשל?
   השאלה השלישית למה לא צוה האל יתברך לדוד ולא הזהירו הנביא גם כן שיעזוב את בת שבע, אחרי שהושרשנו במסכת סוטה (פרק ה' משנה ראשונה) שהאשה הנבעלת מתחת בעלה הלא היא אסורה לבעל ואסורה לבועל, ואם דוד עשה תשובה איך לא עזב החטא? בהיות עזיבת החטא תנאי הכרחי מאד והוא העקר בתשובה, ואיך האל יתברך בהיות הענין רע בעיניו בחר שתשאר בת שבע עם דוד? ושיהיה שלמה בנה מלך על ישראל והשם אהבו?
   השאלה הרביעית בדברי נתן הנביא שאמר בתוכחתו לדוד, אם באמרו את אוריה החתי הכית בחרב, וחזר ואמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, והוא דבור כפול, ואם בזכרון העונש שאמר ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזיתני ותקח את אשת אוריה החתי וגו', ולמה ייחד העונש על לקחו בת שבע ולא ייחדו על מות אוריה החתי בהיותו כל כך קשה?
   השאלה החמשית במה שאמר דוד חטאתי להשם ויאמר נתן אל דוד גם השם העביר חטאתך לא תמות, ויקשה זה ראשונה ממה שאמר דוד חטאתי להשם, ויורה שהיה החטא בינו ובין המקום ואינו כן, כי גם כן היה בינו לבין חבירו, כמו שחטא לאוריה, וגם כן באמרו גם השם העביר חטאתך לא תמות, והתשובה הזאת אשר עשה דוד לא מצאנו שהועילתו כלל, כי לא סרה החרב מביתו ולא נמנעו נשיו מאשר גזר עליהם, ובדברי הנביא הקודמים והעונש שזכר לא אמר שימות דוד, ולמה אם כן השיבו גם השם העביר חטאתך לא תמות? כי לא נענש במות ולא העביר החטא והעונש ממנו:
   השאלה הששית באמרו יען כי נאץ נאצת את אויבי השם בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות יומת, ויקשה אמרו את אויבי השם, כי לא היה חטאו כי אם שנאץ את השם, לא שנאץ את אויביו שהוא פועל משובח? ואיך יוכיחהו עליו? ויקשה גם כן מיתת הילד למה היא? והוא לא חטא כלל ולא היה בר עונשין ולמה יומת מה עשה?
   והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
  

(א) "ויהי לתשובת השנה וגו'". זכר הכתוב שבתשובת השנה, רוצה לומר תשובת השמש אל הנקודה ההיא מהזמן שיצאו המלכים בשנה הקודמת להלחם כמו שזכר, קרה מה שיאמר. ויש מפרשים לעת וזמן שנוהגים המלכים לצאת עם חייליהם, והוא זמן ראשית החום שימצאו התבואות והעשבים בשדה והפירות באילנות, כי אז ימצאו הבהמות עשב לאכול והאדם פירות למאכלם, בזמן ההוא שלח דוד את יואב וכל ישראל להשחית בבני עמון ונשאר דוד בירושלם.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"לתשובת השנה" - רצה לומר בעת תשובת השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהיתה בה בעת צאת המלכים בשנה העברה להלחם בישראל ולעזור לבני עמון כמו שכתוב למעלה 

מצודת ציון

"לתשובת" - מלשון השבה

"ויצורו" - מלשון מצור

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויהי לתשובת השנה". ירמוז שע"י שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ה' בא מעשה זו לידו. ולבל תאמר שהיה יגע ורפה ידים ממלחמה הקודמת, אמר שהיה לתשובת השנה. ולבל תחשוב שלא היה עת ראוי לצאת מפני הקור והגשם, אמר "לעת צאת המלכים", כי היה בחדש סיון שכל מלכי ארץ יוצאים ופניהם בקרב. ולבל תאמר שהיתה מלחמה קטנה שאין כבוד המלך לצאת בה בעצמו, אמר כי "שלח את יואב שר הצבא ואת עבדיו", שהם כל שרי החיל והגבורים, "ואת כל ישראל", ובזה היה ראוי שילך מלכם לפניהם: "והם השחיתו את בני עמון ויצורו על רבה". שזה נמשך זמן רב, ובכ"ז "ודוד יושב בירושלים", ולא בא לעזרת ה' בגבורים:

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א - ג) "וישלח דוד וידרוש" כו'. ראוי לשים לב
  1. הנה הראוי יאמר ויאמרו לו "הלא זאת" וכו' ולא ויאמר, שנראה שדוד הוא המדבר, וכן אומרו "הלא", בלתי צודק, שאם הוא דרש לאשה לדעת מי היא, הראוי יאמר כי ויאמר לו זאת בת שבע כו', מאי הלא זאת.
  2. ועוד כי אם אומרו והיא מתקדשת מטומאתה הוא שטבלה, והכונה להקל מעל דוד שלא בעל נדה, היה לו לומר תחלה והיא מתקדשת, ואחר כך וישכב עמה.
  3. ועוד כי הלא אמרו רבותינו ז"ל (שבת נו א): "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", כלומר שאין להאשימו למוציא שמע שוא על צדיק, כי אינו אלא טועה בלבד בפשטי המקראות, והלא מה ישיבו על זה, אהא כי קרא דוד את אוריה וישלחהו לבא אל ביתו ולשכב עם אשתו, ומה יעשה אם יהיה אחר כך הולד ספק אם מדוד או מאוריה, ואולי יכשל באחותו מאביו וכיוצא, ממכשולות אשר יכשל בן הספק, וכן לענין ירושה ודומה לה, והיה לו לחוש לגזירת חכמים שקצבו שלשה חדשים להבחין בין זרע לזרע.
  4. ועוד למה אמר לו ורחץ רגליך.
  5. ועוד אומרו ותצא אחריו משאת המלך, מה היתה משאת המלך ולמה היתה:

אך הנה אין ספק כי חז"ל קבלו האמת (שבת שם) כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו, וכן אמרו רבותינו ז"ל "ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה", כי בת זוגו היתה, ויתכן כי לא נעלם מדוד, כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו, שבת זוגו היתה לו בת אליעם, ועל כן אפשר שכאשר דרש לאשה ויוגד לו למי הנערה: