פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות שמואל ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחתו את בני עמון ויצרו על רבה ודוד יושב בירושלם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְאֿכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָאכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת־יוֹאָב֩ וְאֶת־עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלָֽ‍ִם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעת צאת המלכים" - יש עת בשנה שדרך החיילות לצאת כשהארץ מלאה קמות והסוסים מוצאים תבואה בשדה לאכול

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א - ג) "וישלח דוד וידרוש" כו'. ראוי לשים לב א. הנה הראוי יאמר ויאמרו לו "הלא זאת" וכו' ולא ויאמר, שנראה שדוד הוא המדבר, וכן אומרו "הלא", בלתי צודק, שאם הוא דרש לאשה לדעת מי היא, הראוי יאמר כי ויאמר לו זאת בת שבע כו', מאי הלא זאת. ב. ועוד כי אם אומרו והיא מתקדשת מטומאתה הוא שטבלה, והכונה להקל מעל דוד שלא בעל נדה, היה לו לומר תחלה והיא מתקדשת, ואחר כך וישכב עמה. ג. ועוד כי הלא אמרו רבותינו ז"ל (שבת נו א) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, כלומר שאין להאשימו למוציא שמע שוא על צדיק, כי אינו אלא טועה בלבד בפשטי המקראות, והלא מה ישיבו על זה, אהא כי קרא דוד את אוריה וישלחהו לבא אל ביתו ולשכב עם אשתו, ומה יעשה אם יהיה אחר כך הולד ספק אם מדוד או מאוריה, ואולי יכשל באחותו מאביו וכיוצא, ממכשולות אשר יכשל בן הספק, וכן לענין ירושה ודומה לה, והיה לו לחוש לגזירת חכמים שקצבו שלשה חדשים להבחין בין זרע לזרע. ד. ועוד למה אמר לו ורחץ רגליך. ה. ועוד אומרו ותצא אחריו משאת המלך, מה היתה משאת המלך ולמה היתה:

אך הנה אין ספק כי חז"ל קבלו האמת (שבת שם) כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו, וכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קז א) ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה, כי בת זוגו היתה, ויתכן כי לא נעלם מדוד, כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו, שבת זוגו היתה לו בת אליעם, ועל כן אפשר שכאשר דרש לאשה ויוגד לו למי הנערה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לתשובת השנה" - רצה לומר בעת תשובת השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהיתה בה בעת צאת המלכים בשנה העברה להלחם בישראל ולעזור לבני עמון כמו שכתוב למעלה

מצודת ציון

"לתשובת" - מלשון השבה

"ויצורו" - מלשון מצור