מ"ג שמואל א כ כב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהֹוָֽה׃

וְאִם כְּדֵין אֵימַר לְעוּלֵימָא הָא גִירַיָא מִנָךְ וּלְהָלָא אֱזֵיל אֲרֵי שֵׁיזְבִינָךְ יְיָ:

"ואם כה אומר וגו' לך כי שלחך" - הקב"ה אומר לך לברוח ולהמלט

"כי שלחך ה'" - רצה לומר ההליכה תהיה לך לטובה ומה' היא

"לך" - אז לך לדרכך וברח לך

"ממך והלאה" - להלן ממקום עמדך כי כשירצה לעשות זה הסימן יזרוק שוב חץ להיות רחוק מהראשון וכאשר עשה באמת

"לעלם" - לנער כמו (לעיל יז נו) בן מי זה העלם

"ואם כה אומר לעלם". וגם "והלאה", אז "לך" תיכף "כי שלחך ה'", ר"ל אז נצלת בהשגחת ה', כי הסכנה מבוררת. ומובן שאם יהיה רק סימן אחד הדבר מסופק: