מ"ג שמואל א כא יא

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש מלך גת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃


רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יא) "מפני שאול" - והלא תמול ברח אלא ר"ל כי היום ההוא ברח לו מארץ ישראל ובא לו אל אכיש שלא ימצאהו שאול זהו מפני שאול:

"ויבא אל אכיש" - ובספר תהלים קראו אבימלך ושני שמות היו לו וכמוהו רבים או אבימלך שם כנוי לכל מלכי פלשתים כמו פרעה מלך מצרים וכן מצאנוהו קרוי אבימלך בימי אברהם ובימי יצחק:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "ויברח". עתה ברח לגמרי, כי יצא מגבול א"י:


 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יא) "ויקם דוד ויברח ביום ההוא" כו'. הלא יקשה אומרו ויקם "ויברח מפני שאול ביום ההוא, כי הלא מקודם היום ההוא ברח מפני שאול" זה כמה ימים. אך יאמר כי עתה ביום ההוא היה כבורח מפני שאול ממש, כי נתן אל לבו כי שם היה דואג ויגיד לשאול וזהו ויברח ביום ההוא מפני שאול. ובזה יתיישב אומרו לאביתר (לקמן כב כב) ידעתי ביום ההוא כי שם דואג כי הגד יגיד לשאול, אי ביום ההוא יכול מתחלה אם כן למה לקח לפני דואג לחם וחרב ושאול באלקים, אך אינו אלא אחר המעשים ההם, והוא כי ביום ההוא אחר המעשים ההם נתן אל לבו כי הגד יגיד "ויקם ויברח. וזהו אומרו פה ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול" כמדובר:

"ויבא אל אכיש מלך גת". והוא, כי בא בעצמו אל אכיש לאמר לו יקבלנו ויהיה לו לבן חיל, כדרך הבורח ממלך אחד ובא להסתופף בצל מלך זולתו:

חיד"א (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יא) "ויקם דוד ויברח ביום ההוא". פירוש אמר ויקם כי הוא היה מסוכן שאחזו בולמוס. ועתה הרי הוא נשבע ונוטל חרב גלית ושאל באו"ת והובטח על ההצלה ועל כן קימה היתה לו וז"ש ויקם דוד ע"ד שדרשו רז"ל על פסוק וישא יעקב את רגליו. ויברח שהיה בו כח לברוח ביום ההוא דעד עתה היה ברשות שאול בא"י מפרשים:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ביום ההוא" - כי בעוד היותו בארץ ישראל עדיין היה ברשות שאול וכאלו לא ברח

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

סימן קלא:

"ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול"

זה שאמר הכתוב: את הכל עשה יפה בעתו כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה.
אמר לפני הקב"ה: רבש"ע, כל מה שעשית בעולמך יפה.
חכמה יפה מן הכל חוץ מן השטות, מה הנאה בשוטה הזה, אדם מהלך בשוק וקורע בגדיו והתינוקות משחקין בו ורצין אחריו והעם משחקין עליו, זה נאה לפניך?!
אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, על שטות אתה קורא תגר, חייך שתצטרך לו.

כן שלמה אומר: בז לדבר יחבל לו, ממושכן עליו, כמה דאת אמר: אם חבול תחבול שלמת רעך.
אמר לו הקב"ה: תצטער ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה, לא עשה דוד אלא הלך אצל פלשתים, ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש.
אמר לו הקב"ה: דוד, אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת את גלית והלכת ביום אצל אחיו וחרבו בידך ואחיו שומרי ראשו של אכיש, הרי עדין לא נסתפגה דמו של גלית.
כיון שבא אליו, באו אצל אכיש וא"ל: נהרוג למי שהרג את אחינו.
א"ל אכיש: לא מלחמה הייתה, ואילו הרג אחיכם אותו לא במלחמה היה הורגו, ועכשיו שהרג זה כך התנה לו אחיכם: אם יוכל להלחם אתי והכני.
א"ל: אם כן עמוד מכסאך שהמלכות לדוד.
וכן הוא אומר: הלא זה דוד מלך הארץ ואנחנו עבדים לו.
באותה שעה נתירא דוד התחיל אומר: יום אירא אני אליך אבטח.
התחיל דוד להתפלל, ואומר: רבון העולמים ענני בזו השעה.
אמר לו הקב"ה: דוד, מה אתה מבקש?
אמר לו: (לט) תן לי מעט מאותו דבר.
אמר לו: ולא אמרתי לך: בז לדבר יחבל לו והשטות אתה מבקש?!
עשה עצמו כשוטה הזה כותב על הדלתות:
אכיש מלך גת מחוייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים ובתו של אכיש הייתה שוטה והייתה צועקת ומשתטה בפנים, ודוד צועק ומשתטה מבחוץ.