מ"ג שמואל א כא ח

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נעצר לפני ה'" - עוצר עצמו לפני אהל מועד לעסוק בתורה

"אביר הרועים" - אב בית דין

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ח) "נעצר לפני ה'" - נראה כי בא שם לזבוח עם אנשים אחרים והלכו חביריו והוא נשאר אחריהם להתפלל או לזבוח עוד לפיכך אמר נעצר, ורז"ל פירשו עוצר עצמו לפני אהל מועד לעסוק בתורה, ופי' אביר הרועים שהיה אב ב"ד וזהו דרך דרש:

"דואג האדומי" - גר בארץ אדום לפיכך קראו אדומי וכן אוריה החתי יתרא הישמעאלי אתי הגיתי מיוחסי' על שם מקומם שהיו גרים בהם:

"אביר הרועים" - אביר הוא אחד במוכר' ובסמוך לפי שהוא דגוש על משקל כביר אביר יעקב הוא קל ממשקל שריד לפי' נשתנה בסמיכות ופי' גדול רועי המקנה אשר לשאול וממונה עליהם:

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ח) "אביר הרועים" - ר"ל גדול רועי המקנה אשר לשאול וממונה עליהם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "ושם איש". יספר שהכהן לא נשמר מפני דואג שהיה שם, וזה לאות שהכהן לא עלה על לבו כי בורח הוא, וזה מגיד ג"כ רשעת דואג שהיה שם ושמע כי דוד אמר שהולך בשליחות שאול, ובכ"ז הלשין את הכהן בשקר כמו שיבואר:


 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ח) "ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה'" כו'. ראוי לשים לב. א. למה מכניס פסוק זה בין שאלת הלחם לשאלת החרב והחנית, ולא נאמר בתחלת הדברים או אחריהם, ואם הוא שלא נמצא רק בשאלת החרב והחנית ולא בשאלת הלחם, הלא הוא אמר למלך (כב ט - י) ראיתי את בן ישי בא נבה כו' וישאל לו בה' וצידה נתן לו ואת חרב גלית כו', הרי כי הכל ראה. ב. ולמה מודיע שהוא אביר הרועים. ג. ועוד אומרו (פסוק ט) ואין יש פה כו', כי היה לו לומר ואם יש ולא ואין. ד. ועוד, כי לא ימנע, או ידע מחרב גלית, או לא ידע, אם ידע יאמר לו תן לי את חרב גלית, ואם לא ידע מאין ולאין יש חרב במשכן ה'. ה. ועוד, למה מודיע שהיתה לוטה בשמלה ושהיתה אחרי האפוד (פסוק י), ולא עוד אלא שבי"ת בשמלה נקודה בפת"ח ולא בשו"א כאלו היא שמלה ידועה. ו. ועוד, מה הוא אריכות וכפל הלשון הזה (שם) אותה תקח לך קח. ז. וכן הוא שאמר (שם) אין כמוה תננה לי, כי היה די יאמר תננה לי:

והנה לדעת האומר מרבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני שמואל - א רמז קל) שראה אותם אופין לחם הפנים בשבת בהוראת דואג, נחה שקטה השאלה הראשונה, שחוזר אל מה שאמר למעלה, שמה שהיו אופין בשבת הוא דרך חול, כי אין אפיית לחם הפנים דוחה השבת, אמר עתה כי מה שהוצרך להורות להם זה, הוא על כי "שם" נמצא "איש מעבדי שאול" שהוא "אביר הרועים" אב בית דין, כמו שאמרו ז"ל שהורה שדוחה שבת:

ועל דרך הפשט שהוא נדרש לפניו ולאחריו. לפניו, כי הנה דוד הורה (פסוק ו) כי לחם קדש הותר לו, והודה לו הכהן (פסוק ז), אמר כי "ושם איש כו' אביר הרועים" שהוא אב בית דין, ולא חלק עמו בהוראתו, כי זה היה לשמוע אחימלך לדוד. או נדרש לאחריו, כי אולי לא היה משתדל דוד בעד חרב או חנית, אלא כי "שם איש מעבדי שאול וגו' אביר הרועים" את עמו לצאת ולבא במלחמה "אשר לשאול", על כן שאל חרב או חנית מיראתו פן יפגענו בלכתו בדרך מחמת שאול אדוניו, וחרב אין ביד דוד:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אביר הרועים" - גדול וממונה על רועי מקנה המלך

"נעצר" - מעוכב שם להתבודד בעבודת ה'

מצודת ציון

"נעצר" - מעוכב כמו (שופטים יג טו)נעצרה נא אותך

"האדומי" - שהיה גר באדום אבל היה ישראל מלידה

"אביר" - ענין חוזק כמו (בראשית מט כד)אביר יעקב ורצה לומר גדול וחשוב