מ"ג שמואל א כא א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקם וילך ויהונתן בא העיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֖קׇם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ויקם וילך" - על דוד יאמר

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א - ב) "ויקם וגו', ויבא דוד נובה אל אחימלך הכהן" כו'. אל תתמה כי אין איש אתי כי (ג) "המלך צוני דבר כו':"

ראוי לשים לב.

  1. מהו אשר אני שלחך (פסוק ג), ומהו ואשר צויתיך (שם), ואם הכל אחד למה הוכפל, ולמה אמר ואשר, שיראה דבר אחר.
  2. ועוד איך משיב בזה לשאלת מדוע אין איש אתו (פסוק ב) כי אם ולא ידעו.
  3. ועוד למה לא נזכר מה ששאל לו באלקים (לקמן כב טו).
  4. ועוד איך לא ידע אחימלך ענין בריחתו מהמלך אם שאל לו באלקים, כי הלא אין ספק כי השאלה היתה איך ימלט משאול או אנה ילך מרוחו ואנה מפניו יברח, ומזה יבין אחימלך הענין.
  5. ועוד אם הנערים לא היו אתו, איך אמר אחימלך (פסוק ה) אם נשמרו הנערים אך מאשה:

אמנם הנה ממאמר אחימלך באומרו (כב טו) היום החלותי לשאול לו באלקים חלילה לי, יראה שרגיל היה דוד ללכת שם על דברת שאלת אלקים, ובכן גם עתה עיקר בואו שמה לכך היה, וכמאמר דואג (לקמן כב י) כי מהשלשה דברים אשר הזכיר ראשונה היה שישאל לו בה': וזה מאמר הכתוב "ויבא דוד נבה אל אחימלך הכהן", שהוא למה שהיה כאן שהוא לשאול לו באלקים. "ויחרד" להקבילו. "ויאמר לו" הנה אין נשאלין אלא למלך או למי שהצבור צריכין לו (יומא עא ב), ועל כן אם שאלתך על דבר המלך "מדוע אתה לבדך", כי אם שליח המלך אתה היה לו לשלוח עמך מעבדי המלך רבים ונכבדים. ואם הוא לצורך הרבים כי אתה היוצא ובא לפניהם ולצורך הרבים באת לשאול, למה אפילו "איש אין אתך":

והשיב "המלך צוני דבר", לומר מצד המלך באתי, ששואלין לו, כי הוא צוני דבר שהוא לשאול בדבר האלקים. ושמא תאמר שאגיד לך מה הוא הדבר שאני בא לשאול, אין רצון המלך שאודיע אפילו לך, כי הנה "ויאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אני שולחך", שהוא מציאות השליחות, ולא "אשר צויתיך" לשאול על הצלחת השליחות, וזהו "ואשר צויתיך", כי אם שהוא ישאל סתם אנה ילך או אם יצליח, ויראה בבליטת את צהיבות אותיות החשן הן או לאו, אך על מה היא השאלה שעליו שואל, אם יצליח בו או לאיזה מקום ילך, לא יודיע אפילו לכהן:

והנה אין ספק כי לשר וגדול לישראל וחתן למלך כי יערכו לפניו שולחן לאכול ולשתות, אך הוא לא יוכל להתאחר כי היתה בריחתו נחוצה, וגם אם יאמר שאפילו פת לא הביא עמו לעצמו יתנו לב כי בורח הוא. על כן על שני הדברים האלה אמר, "והנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני", שקדמוני וממתינים לי, ולחם אין אתם:

חומת אנך

לפירוש "חומת אנך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א) "ויקם וילך ויהונתן בא העיר". אפשר דדוד לרוב הפחד הלך כמתגנב ולכן לא אמר ויקם דוד וילך אלא וילך סתם. ויהונתן לרוב אהבתו וצערו היו רגליו מוליכות אותו ואינו מרגיש מצד טרדת הדאגה והמחשבות כאיש אשר לא יודע ונמצא שבא לעיר בלי מחשבה על הדרך כי לבו בל עמו וז"ש ויהונתן בא העיר כאלו לא היה דרך ונמצא בעיר: