מ"ג שמואל א יז מא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וילך הפלשתי הלך וקרב אל דוד והאיש נשא הצנה לפניו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י הֹלֵ֥ךְ וְקָרֵ֖ב אֶל־דָּוִ֑ד וְהָאִ֛ישׁ נֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה לְפָנָֽיו׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וַאֲזַל פְּלִשְׁתָּאָה אָזֵיל וְקָרֵיב לְוַת דָוִד וְגַבְרָא נָטֵיל תְּרֵיסָא קֳדָמוֹהִי:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הולך וקרב". ובדוד כתיב "ויגש", כי כבר בארתי ההבדל בין קריבה וגישה, הקריבה תהיה בין אנשים שוים, וההגשה הוא במקום שצריך להתחזק, כמו לפני גדול, לפני עריץ

וכדומה. ולכן דוד שהיה חלוש בערך הפלשתי כתיב אצלו ויגש, והפלשתי שהיה בוטח בכחו כתיב קרב. ויען לא יכול להתנענע במהירות מכובד כליו כתיב "הלך וקרב", לאט לאט: