מ"ג שמואל א טז יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר יהוה קום משחהו כי זה הוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי

וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּי־זֶ֥ה הֽוּא׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּשְׁלַח וְאַיְתֵיהּ וְהוּא סַמוֹק עֵינוֹהִי יָאִין וְשַׁפִּיר בְּרֵיוֵיהּ וַאֲמַר יְיָ קוּם מַשְׁחֵיהּ אֲרֵי דֵין הוּא:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (יב) מה המעלה שראהו אדמוני וזה (כפי דבר הטבעיים) חסרון מורה על תגבורת הדם ורב החמה, ומ"ש עם יפה עינים תחת ויפה עינים בוי"ו:

"והוא אדמוני". פה הראה לו אמיתת מ"ש תחלה כי לא כאשר יראה האדם, כי דוד היה אדמוני שגברה בו האדומה, והוא בטבעו מוכן לשפיכת דם, ומצד אחר נראה בו ג"כ רושמים טובים כי היה "יפה עינים וטוב רואי", שזה מורה על שהוא חד העיון וטוב המזג כמ"ש הטבעיים, ואם היה נשאר על ההבחנה האנושית של שמואל היה מחליט היותו בלתי ראוי. אבל ה' יראה ללבב וידע כי מטוב בחירתו יעשה אך משפט וצדקה, ובטבע האדמימות הנטועה בו ישתמש ללחום מלחמות ה' ולהכרית מעיר ה' כל פועלי און, וזה הנרצה בעיני ה' שהגם שנמצא נטיה רעה בטבעו הוא ימשול בה מצד צדקתו וטוב בחירתו, וז"ש "קום משחהו כי זה הוא" הנרצה לפני. וכן אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני שמואל רמז קכד) כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתירא אמר זה שופך דמים כעשו, א"ל הקב"ה עם יפה עינים, עשו עשה מדעת עצמו, זה מדעת סנהדרין הוא הורג (ר"ל שזה מצד טוב מזגו ושכלו שע"ז מורה הרושם של יפה עינים). קום משחהו כי זה הוא, אמר רשב"נ זה הוא בעוה"ז וזה הוא לעוה"ב, ר"ל שהגם שהוא בעוה"ז, והוא שנוטה בטבעו לעניני עוה"ז שהאדמוני גובר בו, בכ"ז מטוב מזגו ושכלו ובחירתו הוא בעוה"ב ויאחז צדיק דרכו להשתמש בו לרצון לפני ה', ולכן זה הוא הנרצה אצלי. ולפי דרש חז"ל נכון מה שבא מלת עם יפה עינים

תחת וי"ו החבור:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"כי זה הוא" - אשר בחרתי בו

מצודת ציון

"אדמוני" - מראהו אדום

"עם יפה עינים" - רוצה לומר ויפה עינים וכן (עמוס ד י)עם שבי סוסיכם

"רואי" - מראה

"קום" - הוא ענין זרוז