מ"ג שמואל א ג יג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והגדתי לו כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲו‍ֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם בַּעֲוֺ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְﬞלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְחַוֵיתִי לֵיהּ אֲרֵי מִתְפְּרַע אֲנָא מִן אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ עַד עַלְמָא בְּחוֹבִין דִידַע אֲרֵי מַרְגְזִין לְהוֹן בְּנוֹהִי וְלָא כִהָה בְּהוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי מקללים להם בניו" - מקללים לי היה לו לומר אלא שכנה הכתוב

"מקללים" - מקילים וכן כל קללה לשון קלות ובזיון הוא

"ולא כהה" - לא הכהה פניהם להעבירם מגדולתן

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ולא כהה בם" - רצה לומר אף בשמוע דברי איש האלהים עם כל זאת לא חש ולא גער בבניו להכהות מראות פניהם לביישם ברבים

"בעון" - בעבור העון אשר יודע הוא מה שבניו מקילים ובוזים כבודי ולא מיחה בהם כראוי ומלת להם היא תקון סופרים והרי הוא כאלו נאמר לי או רצה לומר שאת עצמם מקללים ברוע מעשיהם כי ענוש יענשו והקללה תבא עליהם

"והגדתי לו" - רצה לומר הלא מאז הגדתי לו על ידי איש אלהים שאשפוט את ביתו 

מצודת ציון

"מקללים" - ענין בזיון כמו (מלכים-א ב ח) קללה נמרצת או הוא מלשון קללה ממש

"כהה" - ענין חושך

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (יג - טו) מ"ש והגדתי לו מלבד שכפי הדקדוק היל"ל ואגיד לו בעתיד, יפלא הלא לא צוה לשמואל להגיד, שאל"כ למה לא הגיד לו שמואל עד שהשביעו עלי הלא נביא

הכובש נבואתו חייב מיתה? גם צריך לבאר באמת מדוע היה בדעת שמואל להעלים נבואה זו והלא אסור לנביא להעלים נבואתו:

"והגדתי". הגיד לו הטעם מדוע כופל נבואה זאת שנית אחר שבו ביום בא איש אלהים אל עלי ונבא זאת, אומר כי בעת נבא איש אלהים ביום היה עדיין גז"ד שאין עמו שבועה והיה לו עוד רפואה ע"י תשובה ומע"ט, לא כן עתה, אחר שכבר "הגדתי לו" ע"י הנביא שבא ביום "כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו" (ר"ל שהם מקללים להם לעצמם במה שכבודם נהפך לקלון והכל מקללים אותם בעבור מעשיהם), הנה הגדתי לו והתריתי בו כי בעון שידע שבניו מקללים אשפוט את ביתו עד עולם, כמו שנבא ע"ז איש האלהים בארך, ובכל זה "לא כהה בם", שהלא היה ראוי שתיכף ששמע דבר איש אלהים יכהה בם ויזעק עליהם בקול מר צורח, והוא לא שת לבו לדברי הנביא: