מ"ג שמואל א ב ג

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא [ולו] נתכנו עללות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהֹוָ֔ה ולא וְל֥וֹ נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

עַל נְבוּכַדְנֶצַר מַלְכָּא דְבָבֶל אִתְנַבִּיאַת וַאֲמַרַת אַתּוּן כַּסְדָאֵי וְכָל עַמְמַיָא דַעֲתִידִין לְמִשְׁלַט בְּיִשְׂרָאֵל לָא תִסְגוּן לְמַלָלָא רַבְרְבָן לָא יִפְקוּן גִידוּפִין מִפּוּמְכוֹן אֲרֵי אֱלָהָא יְדַע כוֹלָא וְעַל כָּל עוֹבָדוֹהִי מְתִיחַ דִינֵיהּ אַף לְכוֹן עֲתִיד לְשַׁלָמָא פּוּרְעָנוּת חוֹבֵיכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תרבו תדברו" - כל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת ובשביל פנינה שהיתה מתגאה עליה היא מדברת לפי פשוטו ולפי דרשו כתרגומו שתרגם יונתן

"עתק" - דבר חזק דבר אחר לשון סרה כמו (בראשית יב ח) ויעתק משם ההרה יצא דבר סרה מפיכם

"כי אל דעות ה'" - יודע מה שבלבבכם

"ולו נתכנו עלילות" - כל מעשי האדם נמנין לפניו

"נתכנו" - לשון מנין כמו (שמות ה יח) ותוכן לבנים תתנו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ג) השאלות (ג - י) אמרה אל תרבו, תדברו, ולא פרשה מה הם מדברים. וחושבת דברים שונים דבר והפוכו, קשת גבורים וכו', שבעים כו', עד עקרה וכו', ה' ממית וכו'. ויפלא שכמ"ש ה' ממית ומחיה משפיל וכו', היל"ל ה' יחת קשת גבורים ויאזר נכשלים חיל וכו' ליחס הכל אל ה', לא קשת גבורים חתים, שמשמע שנעשה מעצמו. ויפלא עוד שמ"ש ה' ממית ומחיה נכלל במ"ש ורבת בנים אומללה, ומ"ש ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מקים מעפר דל, נכלל במ"ש שבעים בלחם נשכרו ובמ"ש נכשלים אזרו חיל. ומ"ש עליו בשמים ירעם, לא נודע על מי רומזת במלת עליו שהוא כנוי ליחיד נסתר, ועל מי כוונה במ"ש יתן עוז למלכו וירם קרן משיחו ואז לא היה לא מלך ולא משוח בשמן:

"אל תרבו תדברו". לכן אל תרבו לדבר שה' הוא "גבוה גבוה", ר"ל שהוא מרומם ומנושא מלהשגיח בשפלים, כענין (תהלים קיג, ד) רם על כל גוים ה', שמתוך שהיו מרוממים אותו משיתדמה בשום דבר אל מדת הנבראים, לכן הכחישו לאמר שאינו משגיח בשפלים ושאין לו רצון וידיעה. ובא גבוהה בלשון נקבה, על הענין של האלהות שהוא ענין גבוהה, נשא מעניני העולם המושג והמוחש. וכן אל "יצא עתק מפיכם", שתטענו לאמר איך אפשר "כי אל דעות ה'", שימצאו לו דעות שונות, כי יאמרו אחר שהדברים ההוים משתנים תמיד, וא"כ אם ידעם תמיד יתחייב כי תשתנה ידיעתו ושימצאו "לו" ידיעות רבות לפי רבות השנוים והתמורות בעולם השפל, וזה נמנע לדעת הפי"לו"סופים. וכן איך אפשר כי "לו נתכנו עללות", שיש לו מדות ותכונות נפשיות (שגדר עלילה היא פעולה היוצאת מתכונה נפשיית כמ"ש בכ"מ), ואומרים איך אפשר זה כי יצאו מאתו פעולות משונות הפכיות, וחושב שינוי, א] בענין הגבורה והחולשה, והוא:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי אל דעות ה'" - ה' הוא אל היודע הכל ולפניו נמנים מעשה הבריות

"יצא עתק" - אל שאמרה משמשת במקום שנים כאלו אמרה אל יצא עתק מפיכם

"אל תרבו וגו'" - אמרה נגד פנינה ובניה אל תרבו לדבר דבר גבוהה רצה לומר גאוה וגסות וכפלה המלה להורות על גאוה גדולה והתמדתה

מצודת ציון

"עתק" - דברי חזק כמו (תהלים צד ד)ידברו עתק

"נתכנו" - ענין מנין כמו (שמות ה יח)ותוכן לבנים

"עלילות" - מעשים כמו (איכה א יב)אשר עולל לי

<< · מ"ג שמואל א · ב · ג · >>