מ"ג שמואל א א יח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָֽאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָֽיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַאֲמַרַת תַּשְׁכַּח אַמְתָךְ רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וַאֲזָלַת אִתְּתָא לְאוֹרְחָהּ וַאֲכָלַת וְאַפִין בִּישִׁין לָא הֲווֹ לָהּ עוֹד:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תמצא שפחתך חן" - לבקש עליה רחמים

"ופניה לא היו לה" - פנים של זעם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותאמר תמצא שפחתך חן". כי היו דבריו אצלה כעין הבטחה שימלא ה' בקשתה. "ותלך לדרכה". פי' חז"ל (שוחר טוב שמואל סוף ב) שחזר להיות לה ארח כנשים ובזה ידעה כי נתרפאה ולכן "ותאכל" (נגד שתחלה לא אכלה). ונגד למה תבכי ולמה ירע לבבך, ששני אלה יוכרו על הפנים (כמ"ש איוב טז, טז) פני חמרמרו מני בכי, ופנים נזעמים (משלי

כה, כג), אמר שפניה הקודם לא היו לה עוד. וחז"ל (שם) במליצתם אמרו, מלמד שהיו פניה כקוף ונתרפאו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותאכל" - מעתה אכלה כל צרכה ולא היה לה עוד הזעם שהיה לה מאז כי בטחה בתפלת עלי

"תמצא" - רצה לומר הנה מצאתי חן בעיניך כי מה שבקשת עלי רחמים יחשב לי למציאות חן והחזיקה לו טובה בדבריה

מצודת ציון

"ופניה" - ענין זעם כמו (ירמיהו ג יב)לא אפיל פני בכם