פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צוארך" - ההיכל והמזבח שהם זקופים וגבוהים ולשכת הגזית גם היא שם עשויה לחוזק ולמגן כמגדל השן

"עיניך" - כבריכות אשר בחשבון המושכות מים כן עיניך על שער בת רבים חכמיך כשהם יושבים בשערי ירושלם העיר בת רבת עם ועסוקים בחשבון תקופות ומזלות חכמתם ובינתם לעיני העמים מושכות כבריכות מים ועוד יש לפרש בריכות בחשבון כמו יונים ולשון משנה הוא הלוקח יוני שובך מפריח בריכה ראשונה קוביר"ש בלע"ז

"אפך כמגדל הלבנון" - איני יכול לפרשו לשון חוטם לא לענין פשט ולא לענין דוגמא כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל ואומר אני אפך לשון פנים וזה שהוא אומר לשון יחיד ואינו אומר אפיך שעל המצח הוא מדבר שהוא עיקר הכרת פנים כענין שנאמר (ישעיהו ג) הכרת פניהם ענתה בם ותדע שהרי מקלסה והולך מלמטה למעלה עיניך בריכות בחשבון ואחריהם המצח וכן האומות מקלסות (יחזקאל ג) מצחך חזק לעמת מצח כל הבאים להרעותך ולפתותך

"כמגדל הלבנון צופה פני דמשק" - ראיתי במדרש זה בית יער הלבנון שעשה שלמה שהעומד עליו צופה ומונה כמה בתים יש בדמשק דבר אחר פניך צופות פני דמשק מצפות לבא שערי ירושלם עד דמשק שעתידה להרחיב עד דמשק

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(ה) "צוארך". וכן צוארך הדומה כמגדל השן. ועיניך הדומים כברכות בחשבון. [שכן יזלו לחות ורעננות]. הלא ראוי שימצאו על שער בת רבים. בעיר כלילת יופי, לא במדבר חורבה. וכן אפך הדומה כמגדל הלבנון. הלא הוא צופה פני דמשק. לעיר מושב לא למדבר חורבה. למה ישכנו הכלולים ביופי בודד חררים במדבר:

מליצה:

(ה) "צוארך". וכן צוארך שהוא ציור אל ממשלת השכל והנפש על הגויה והכח המתעורר שלו והוא דומה כמגדל השן, שמשם ילחמו את אויבים בשער, וכן משם ימשול על כחות הגוף לדכאם תחת רגליו (כנ"ל ד' ד') וכן עיניך שהם עיני השכל הרואה ומחשב ויועץ ומעיין על כל עניני הגויה, הם דומות כברכות ששם יקוו המים, וכן יתקבצו שם כל ההרגשות שאספו החושים בכח השומר והם ברכות בחשבון. לחשוב מחשבות ולספור כל דרכי הגויה ופעולותיה תועלותיה ומפסידיה. הלא ראוי שהם יעמדו על שער בת רבים. שהיא בשער ירושלים היא הגויה ששם נקבצו רבים, צבא כחות הגויה והמוניה. שהם יקבלו הצווי והנהגת הנפש וחשבונותיה, לא כן אחר המות איה שוקל איה סופר ואין מעשה ודעת וחשבון בשאול. וכן אפך הדומה כמגדל הלבנון. שהוא השכל העיוני שהוא פני הנפש וצורתה. (שצורת הנפש היא ההשכלה). והוא דומה כמגדל הלבנון שמשם רואים וצופים כל הנטיעות אשר בלבנון. וכן משם ישכיל ויתבונן על כל המעשים אשר כנן ה' בעולמו. ועל נטיעותיו אשר נטע בגן הלבנון שהוא בכלל המציאות במעל ובשפל. והלא אפך זה צופה פני דמשק. שהיא עיר אחרת חוץ מירושלים ומגבול א"י ממזרח שמש, והיא מליצה על ששכל העיוני צופה בחקירותיו על העיר הגדולה והמדינה המיוחדת שהוא עולם הכללי הגשמי, וכל הנמצא ממזרח שמש עד מבואו. (לא כהשכל המעשי שאינו מביט רק בעיר ירושלים שהוא הגויה וצרכיה). וגם השכל העיוני הזה מצד שחוקר וצופה על העולם המורגש השפל וכל אשר בו (שזה רומז בדמשק שהוא ארץ העמים ואין בו קדושה) זה יופסק אחר המות שלא ישיג עוד נמצאים בעלי גשם:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ה.

צוארך כמגדל השן כתיב: (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו כולו נקוד. אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה, את תפיש את הכתב ומניח הנקודה. נקודה רבה על הכתב, את תפיש הנקודה ומניח את הכתב. ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב, אלא כולו נקוד וישקהו עליו? אלא מלמד, שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג. ומה תלמוד לומר ויבכו? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' אלעזר מייתי לה מן הדא: צוארך כמגדל השן כתיב (שמות ב') וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרוג את משה ויברח משה. וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך?! אלא מלמד שהיה עומד ונדון באותו היום וחייבו להתיז את ראשו. אמר רבי אביתר: נתזה החרב מצוארו של משה והתיזה צוארו של קוסטנר הרשע, הדא הוא דכתיב: (שם י"ח) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, אותי הציל ולקוסטנר לא הציל. רבי בון הוי קרי עליה: (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. אמר ר' ברכיה: (שם כ"א) כפר לצדיק רשע. בר קפרא אמר: מלמד שירד מלאך בדמותו של משה, ותפשו את המלאך והניחו את משה וברח. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: כל איסקולין של פרעה נעשו באותה שעה: מהן אלמין, מהן חרשין, מהן סומין, מהן חגרין. אומרין לאלמין: איכן הוא משה? ולא היו מדברים. ולסומין ולא היו רואים. ולחרשין ולא היו שומעים. ולחגרים ולא היו מהלכין. שנאמר: (שמות ד') ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ה', הלא אנא הוא דעבד כל אילין, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה:

עיניך ברכות בחשבון עיניך, אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, היך מה דאת אמר: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים שיש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך הן ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. ברכות בחשבון מילי דחושבן, ל"ו מזכין ל"ה מחייבין. על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאה מבית שער ומרווחת לרבים. ר' יהודה ברבי אמר: שיכן לנטות אחרי רבים:

אפך כמגדל הלבנון זה בית המקדש. מה האף הזה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. מה האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו, כך כהונה ולוויה ומלכות מיעקב. כמגדל הלבנון שנאמר: (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. ר' טביומי אמר: שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: שכל הלבבות שמחות בו, שנאמר: (תהילים מ"ח) יפה נוף משוש כל הארץ. ורבנן אמרי: על שם (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. צופה פני דמשק אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר: (זכריה ט') משא דבר ה' בארץ. חדרך מהו חדרך? ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר: מקום הוא שנקרא חדרך. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית: העבודה! שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך. רבי נחמיה אמר: זה מלך המשיח שהוא חד ורך חד לאומות ורך לישראל. דבר אחר: חדרך זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקב"ה, ודמשק מנוחתו. וכי דמשק מנוחתו?! והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש, שנאמר: (תהילים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, עד שתהא מגעת לשערי דמשק, וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: ודמשק מנוחתו, עד דמשק מנוחתו. מה מקיים ר' יוחנן (ירמיה ל') ונבנתה עיר על תלה? כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי, הרי לארך. לרחב מנין? ת"ל (זכריה י"ד) ממגדל חננאל עד יקבי המלך. ר' זכאי רבה אמר: עד שיחיה ריפע, עד היקבין שיקבן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הרי לארכה ולרחבה. ולמעלה מניין? ת"ל: (יחזקאל מ"א) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, לצלעות. תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום. רבי יוסי ברבי ירמיה אמר: עדיין לא למדנו שבח ירושלים, מהיכן את למד שבחה? מחומותיה, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב: